מחר יום פטירתה של מרת שרה שנירר ע"ה: האם עלתה כזו תמונה בציורה??

הי הרבנית שרה,

חשבתי הרבה, והחלטתי לכתוב לך כאן, במקום הזה, אני תוהה האם בכלל חשבת שנגיע לכאן? שנהיה "חלק" מזה...ובכלל שאכתוב לך מכאן.

אני מורה בבית יעקב - במורשת המפוארת שבנית, במבצר היפה ומלא ההוד החממה המלטפת העוטפת האוהבת הזו שנותנת לתלמידות הרבה יותר מחינוך... אבל היום, היום כשהן יוצאות לעולם הגדול מחפשות מקום מנוח משתוקקות למצפן האישי שיעבוד - היום יש הרבה מגנומטרים שמשבשים אותו את המצפן. ואני כאן כדי לספר לך על הקול שלא נשמע, על הדמעות שיורדות וצורבות את הלב, על בנותייך כולן שמתמודדות מידי יום מול האינטרנט הוא טוב, הרבנית שרה, אין לך מושג כמה טוב יש בו, יעיל קליל ונוח! וגם...נצרך, פשוט צריך אותו כדי לתקשר עם "העולם". אני לא צינית , אני מאוד רצינית!

חשבת על זה פעם ? האם עלתה בציורך תמונה כזו? של בנותייך מריצות אצבעות על מקלדת משוטטות בעולם כזה גדול בו אין מעצור?

אני שמחה שיש לי כאן במה מכובדת לכתוב את אשר על ליבי, לתלמידות שלך- שלי. יקירותיי! תמשיכו לצבור כוחות להאמין בבטחת דרככן, לשוטט במקומות הנכונים, כי תמו ופסו הימים בהם לך נותנים כלים - כי לא "מלחמת היצר " היא אלא התמודדות שלך ושלי עם מרשתת מרושתת שיודעת את טיבה ואני ואת לה לביזה. לא כי היא מאיימת או רעה, כי זו כל מהותה של המרשתת להפוך אותך לצורכת, אם תשכילי ותדעי להיכן למשוך בחוטים ואיך להתמודד עם מגוון מחשקים תגיעי רחוק יותר מדורות קודמים, להם, התמודדות כזו לא הייתה...רחוק כל כך הם לא יכלו להגיע בלחיצת כפתור אחת...

השיר הזה מוקדש לך שרה שנירר ז"ל:

שאי עינייך ראי את כולנו...

איך נקבצנו ובאנו - ולאתר כשר נכנסנו

להרים את הדגל לנופף בנס - כי אין נס גדול ונראה כמו זה...

איך לשמר את האידיאולוגיה ביקשנו גם במקום מועד ....

כשתביטי בעיננו - ותראי את דמותך משתקפת באורחות חיינו...

את המלחמה שהתחלת עוד בקראקא אנו ממשיכות עם כל העולם...

האם שערת שיבואו ימים כמו היום הזה? בו בת ישראל תהיה במלחמה מתמדת מול עולם סוער וסוחף?

וכי עלתה ברוחך תמונה כזו? של נשות אברכים יקרות, נשות חיל מסורות, שבכל דרך על חומה בצורה שומרות

כי מי אם לא את שכבר אז חשת , כי לבנות ישראל ראוי מבצר מיוחד , ראוי להן להשאר בטרקלין הדור שמור כמו היה בור סוד.

שאי עינייך והמליצי יושר על בנות מלך שמכירות באושר -----