השגרה שאת כל כך רגילה אליה, לפעמים נראית לך פשוטה ולא מועילה במיוחד.
מה כבר מרגש בלשלוח את המשפחה - כל אחד לגן, לכיתה ולישיבה שלו?
מה יותר פשוט מלשבת עם הילדה בשעות אחר הצהריים להכין שיעורי בית?
ארוחת צהריים? אני מכינה אותה על אוטומט...
תעצרי רגע להזכר... מה הזיכרון הכי מתוק שלך והכי מרומם שלך מבית ילדותך:
אולי תזכרי שם באמא שלך מאשרת לך מימון לקורס שממש רצית, או סיר ענק ומהביל עם בשר וקטניות שהמתין לך לארוחת הצהריים?
אווירה טובה? את זוכרת אותה?
את האווירה הזאת אנחנו יוצרות מהרגע שאנחנו קמות בבוקר עד הרגע שעפעפינו נעצמות בעייפות מאוחר בלילה.
את אמא, אחראית על השלווה של הילדים שלך, את הכוח המפעיל לכל עשייה טובה שלהם, השלום והחיוך שלך, הנוכחות ובעיקר שימת הלב - לפרטים שדורשים אותך שם - מצמיחים את הדור הבא, זה שגדל עכשיו בין חדרי הבית שלך.
במיוחד בשבילך, מסר מרגש עד דמעות, מבנה של הרבנית קוק:
זה המקום שלך להביע את דעתך, סקרניות לקרוא :)
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר קול כבודה
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה — היו הראשונים להגיב על הכתבה
הגיבה:
הגיבה: