עצרת המיליון: אבא תראה את הילדים שלך, מה הם בסך הכל מבקשים? להשאר קרובים אליך

אני רואה את התמונות הזורמות מהעליה הבלתי פוסקת של בני התורה לכיוון עצרת המילון שתערך בשעה הקרובה בירושלים.
רעד חולף בי, מהצצה בתמונות של מאות בחורים עומדים במבואות לרכבת, בתחנות האוטובוסים ובצמתים, פונים בכל יישותם, לזעוק את האמירה שמהווה את תכלית חייהם.
גדולי ישראל שמכתתים רגליהם, לא נשארים מאחור, הולכים לעמוד בראש הקהל, לחזק ולזעוק את זעקת העם.
"תסתכל עליהם, אבא", לחישה ממלאת אותי מול המסך. "תראה את הילדים הטהורים שלך, איך הם רוקדים ריקוד של אמונה, איך הם נוהרים בלי לנשום לרגע
מבקשים למלא את שליחות גדולי ישראל, מבקשים לזעוק את זעקתם, מה הם מבקשים אבא?? מה הם מבקשים?? ללמוד את התורה הקדושה שלך.
תראה את האצילות שכל אחד מהם משדר, תראה, עכשיו בכבישים, את ה'בן תורה' שכל אחד מהם מייצג.
איזה סדר מופתי, איזה קידוש שם שמים, אלו הילדים שלך, שיוצאים עכשיו מאולמות לימוד בישיבות, מכור ההיתוך של עולם התורה. אלו הם פירות התוצרת הנהדרת של שיעורי המוסר, של דפי הגמרא, של רבא ואביי, אלו הדורות הנוכחיים, של אלו שחרפו את נפשם על היהדות.
והנה הם כאן, מבטלים את תורתם לצורך קיומה, בלבוש אחיד, שמסמל יותר מכל את אחדות ששוכנת להם בלב -
אחדות מול כמיהה אחת טהורה: 'שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו"
הם בהחלט ראויים לכתר, הם ששים על התורה הזו כמו מבקרים בהיכלו של מלך, הם לא מתרגלים, לא מוכנים להרפות, לא משתעממים לרגע מהמתיקות שהענקת לנו מדברי האמת.
אולי זו גם העת, להתגאות מכל הלב, שזכינו להימנות על בתי התורה, שמהבוקר עד הבוקר, כל החיים, מתנהלים בכל צעד ובכל עניין - לפי דעת התורה הקדושה, על פי ההלכה, ומייקרים את בנינו שמשקיעים בה את כל חייהם.
תהיה איתנו אבא בעת הזאת, הנה אנחנו פה, פשוט מבקשים, להשאר קרובים אליך".