ככה לא אוכלים! אז איך כן?

לאחרונה בעת הליכה בשכונתי

שמעתי אם זועפת גוערת בילד בן שלוש  בטון נוקשה:

"ככה לא מדברים!"

פניו העצובות של הילד העידו על מצב רוחו העכור

וגם הארטיק המשובח שהיה בידיו ונקנה במיטב כספה של האם,

לא הצליח לשפר את הרגשתו.

חשבתי לעצמי: האם הילד המסכן הזה יודע איך כן מדברים?

לא עקבתי אחרי אותה אם וילדה הקט

אבל נראה לי שחינוך

ושיחה בטון רך ואוהב לא היו כאן.

לכן לא אתפלא אם הילד יחזור

על סגנון דיבורו השלילי גם היום או מחר.

ואולי הילד הזה הוא אנחנו...

ואולי גם האמא היא אנחנו...

כיצד אנחנו מדברים לעצמנו?

מניסיוני באימון נשים ונערות

אנשים רגילים לומר מה הם לא רוצים.

כל מתאמנת יודעת לשפוך על עצמה ועל ההרגלים שלה 'קיתונות של רותחין'

לבקר ולגעור בטון מאשים וכועס

בדיוק כמו אותה אם.

"אז מה את רוצה שיהיה?"

על השאלה הזו המתאמנת עונה פחות מהר

כי דרושה לזה מחשבה בכיוון שאנו לא רגילות לחשוב.

לכן זה בדיוק מה שאנחנו עושות ביחד באימון הפרטני.

מגבשות תוכנית טובה, מעצימה עם הרגלים בריאים וטובים לחיים.

וגם מכישלונות ונפילות מפיקות לקחים 

והמתאמנת מקבלת ממני כלים

איך לעשות שפעם הבאה 

לא יקרה לה בחיים מה שהיא לא רוצה.

איך כן מדברים

אותה אמא לא לימדה את בנה

אז מאין לו לדעת?

ואיך כן אוכלים, מתי וכמה

ומה לעשות כשאנו לחוצות, מורעבות

משועממות או מאוכזבות

או פשוט נהנות לאכול והרבה

אנחנו פחות מכניסים לנו לראש

אז מה הפלא שהמוח שלנו

עוסק בלהלקות את עצמנו על נפילות

אכזבות וכישלונות?

באימון אולי רק כ-20 אחוז אנחנו מזהות מה שלילי

וכ-80 אחוז אנחנו מגבשות,

חוות ובונות מציאות רצויה ואחרת

ורוכשות כלים וטכניקות להצלחה.

וזהו לדעתי חינוך אמיתי-

לחשוב על הרצוי והחיובי

ולדבר לעצמנו בטון סלחני

מבין קשוב ואוהב

ככה מחוללים שינוי אמיתי

וכך מחנכים גם את עצמנו

ואת מי שיקר לנו

"ואהבת לרעך כמוך"

וגם לדעתי בתורת אורח החיים הבריא

והבריאות הגופנית והנפשית!

זהבה רוז - עוזרת לנשים ונערות לשמור על הבריאות, לרזות ולשמור על ההישגים תוך שחרור מאכילה רגשית ומלחצים, העצמה ושינוי הרגלים בשילוב התת מודע. ליצירת קשר לרשותך הנייד: 052-7610920   המייל: raza.vebriah@gmail.com