את השמחה הזאת הם לא יקחו ממך / תמר ג'ייקובס

השמיים מלאים בניסים.
אומרים שזה יום ראשון של מציאות חדשה במזרח התיכון.

ואנחנו משחקים עם מרפי,
נכנסים למיטה כי כבר קיבלנו התרעה,
אבל האזעקה עדיין לא הגיעה.

ומרפי, כמו חוק אף פעם לא מאכזב,
תוך דקה וחצי אנחנו כבר במקלט.

ובהיכלי התורה מתחזק קול התורה
שהיא מגנא ומצלא.

ככה נכתב בעיתון היומי,
אחרי שורת ידיעות ארוכה של ניסים וחסדים
שעושה עמנו ה’ הטוב.

אבל השמחה,
מה קורה עם השמחה?

יש תחושה שהיא באה והולכת.

פורים בפני עצמו יכול להביא אותנו לחיפוש.
מכירות את זה?

למצוא את המסיבה הכי שווה,
להיות בבית הכי מצחיק,
להתחפש הכי מגניב,
להיות בחבורה של החברים השווים- האלה שחוגגים.

וכל הרצון הזה להיות ביחד
שלפעמים דווקא עושה כזה לבד.

אז איך עושים את זה שמח?
איך שמחים באמת בפורים ובפורים הזה במיוחד?

האמת שכולנו יודעים,
שמחה אמיתית מגיעה רק מבפנים.

זאת שמחה שאי אפשר לקחת.
שמחה שמגיעה מהתבוננות.
שמחה שמגיעה מידיעה.
שמחה שמגיעה מהתגלות אלוקית.

שמחה שאפשר להגיע אליה מקריאת המגילה ומתן צדקה.
שמחה שאפשר להגיע אליה מתפילה עלינו כל בית ישראל.

הקב"ה תשמור עלינו.
בבקשה,
כאלו היינו היהלום הכי יקר.

אפריילך פורים!!!