אחות... רק אל תעזבי ידיים / תמר ג'יקובס

''היי היי מישהו''
צעקתי במגפון הדמיוני שלי.
''מישהו יכול להחזיק בשבילה את הכאב לשנייה?''

רק לרגע.
רק כדי שתוציא את הראש המים.
שתראה שהיא לא הכי מסכנה, לא הכי בודדה,
ושיש לה תקווה.

דמיינתי איך זה נראה-
שמישהו מחזיק לה את הכאב,
אפילו לדקה.

כי יש לי חברה.
חברה טובה
ובינתיים היא לא נשואה.

היא יפה.
עשירה באושר ובעומק.
שמחה תמיד
אבל לאחרונה היא קצת נעלמה.

הייאוש, הכאב, הבדידות
סוחטים אותה לאט לאט.
ואני רואה אותה מהצד
ויודעת, עוד לא אבדה תקוותה.

אבל איך מחזיקים תקווה בשביל מישהו אחר?
איך מספרים לה כמה אור יש בה
כשהיא לא רואה אותו בכלל?

בשבת הקרובה יקראו בבית הכנסת את פרשת זכור.
''זכור את אשר עשה לך עמלק''.

עמלק לא הגיע רק להילחם בגוף
הוא הגיע לקרר.
להכות בעייפים ויגעים
הוא נלחם בעם ישראל בפעם הראשונה ברפידים

משה רבנו עלה לראש הגבעה ומטה האלוקים בידו
וכך קורה דבר פלאי
''כאשר ירים משה ידו גברו וכאשר יניח ידו גבר עמלק''

וכי ידיו של משה עושות מלחמה?
לא,
אלא שכל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה
היו מתגברים
אבל הידיים מתעייפות.
גם של משה.

אהרן וחור רואים,
ולא כר וכסת מביאים לו אלא אבן, כי העם בצרה ומשה איתם.
והם עומדים משני צדדיו
כמו שכתוב בתורתינו הקדושה:
''ואהרון וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד ויהיו ידיו אמונה עד בא השמש''

רש''י הקדוש אומר: ''ויהי, משה, ידיו באמונה פרושות השמיים בתפילה נאמנה ונכונה''

ואני חושבת עליך ועלי, חברה שלי.

לפעמים עמלק הוא לא עם, הוא מחשבה.
הוא לחישה קרה בלב שאומרת:
''אולי זה כבר לא יקרה, אולי את באמת לבד''

אז אולי התפקיד שלי,
לא להילחם במקומך.
לא להבטיח לך הבטחות,
רק לעמוד לידך.
להחזיק לך את היד.
מזה אחד ומזה אחד.
עד בא השמש.

כי אם אי אפשר להחזיק תקווה במקום מישהו-
אולי אפשר להחזיק אותו עד שהתקווה חוזרת אליו.

יקרה שלי,
הידיים שלי מחזיקות את ידייך .
מבקשות ומתפללות באמת, מכל הלב, עלייך.
ובערך כמו שאמר המשורר:
אני צריכה אותך חזקה וכשאני אהיה למטה, תחזיקי אותי עד שגם זה יעבור...

רגע מהגלריה שלי:

[caption id="attachment_60383" align="alignnone" width="720"]

זר פרחיםצילום: תמר ג'יקובס