7:00 בבוקר.
כולם נמצאים בתחנת רכבת סבידור- האומן, החייל, העו״ד, האברך ואני.

כולם קמו היום בבוקר ולבשו פנים.
אחד עצוב,
אחד קשוח,
וההוא שם בצד דווקא נראה שמח, חשבתי לעצמי.

מכירות את זה?
מחשבות עמוקות שבאות אליכן ב־7:00 בבוקר…

הרכבת הגיעה ועלינו.

פתחתי את המחשב וכתבתי לה.
כתבתי לנעה, חברתי שהיא כל כך אמיתית.

״מחשבות של בוקר״ בשם הנושא.
ובתוכן: ״תגידי, איזה פנים את לובשת הבוקר?״

תוך שלוש דקות היא ענתה:
״בוקר טוב, רק עכשיו התחלנו את השבוע :)
אבל תתחילי את.״

צחקתי והשבתי:
״אני עליתי על הרכבת בתחנת סבידור,
לובשת היום מגפון שחור שחור ומעיל קרם גדול.
קצת מסתתרת.
יש לי היום סיור חשוב בעבודה
ואני רוצה להיות מכובדת.״

״יפה,״ היא כתבה,
״תחפושת של גברת.
היי חזקה, חברה כאילו הכול בסדר.״

״כן,״ השבתי לה,
״זה העולם שיש… ואין עולם אחר.״

כי פה בעולם גם אני, גם האברך, גם האבא והבן ואפילו החייל-
כולנו רוצים להיות משמעותיים,
להיראות,
להיות מחוברים.

ולמה את התחפשת היום? שתפי אותי בתגובות! :)

חייל אברך כתיבה ספונטנית חוק הגיוס
מצאתן טעות בכתבה? כתבו לנו כאן
למאמר זה התפרסמו תגובות
תיבת תגובות

זה המקום שלך להביע את דעתך, סקרניות לקרוא :)

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר קול כבודה

טוען תגובות…

רגע, שקט פה מדי

דעתך חשובה — היו הראשונים להגיב על הכתבה