4 חודשים בשקט רועם,
אחרי לידה ותינוק שדומם.
עולם עצר מלכת,
אבל כולם כל כך לא--
אתה לבד שם,
ואני פה.
הנשמה שלי בוכה
מגעגוע וכאב,
למי שהיית יכול להיות,
מת! אבל חיים שלי בלב.
רק טל של אמונה מקים אותי כל יום,
לומר "מודה אני", לא להשאר באותו מקום.
לחכות לך, כשיום אחד תגיע...
אולי... תחזיק ת'יד למלך המשיח...?
כמה מילים מהלב:
זהו השיר הראשון שכתבתי, כשעברו 4 חודשים והיה נראה שכולם התקדמו.
אף אחד לא זכר שילדתי, שגרה לא מבורכת. כל התסמינים של אישה אחרי לידה
ואין טיפה של כח סבל, כי אין בשביל מה...
זה המקום שלך להביע את דעתך, סקרניות לקרוא :)
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר קול כבודה
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה — היו הראשונים להגיב על הכתבה
הגיבה:
הגיבה: