לידה שקטה | שני אדלר בטור חדש: "אמא לא שקטה"

היי. אני שני.
אמא ל-6 ילדים , מגילאי 7.5 עד 19.
בתחילת המלחמה, זכיתי להמתנה נוספת, אחרי ציפיה של 6 שנים.
זה היה מפתיע, מדהים ומרגש. אבל ככה הוא גם נגמר.
בבדיקה שגרתית שטלטלה את עולמי. עד אז לא ידעתי, שהריון לא תמיד נגמר עם ילד ביד.

מאז עברתי תקופה של עיבוד, של אבל, של בושה, של חשבון נפש והרבה כאב.
הרגשתי שקופה.
וחזרתי לכתוב...
הדבר היחיד שלא הרגשתי בתקופה הזו - זה שקט.

קוראים לזה לידה שקטה,
אבל על איזה שקט מדובר?
האם על הצרחה שבקעה מגרונך
כשאמרו לך ״אין דופק, זה נגמר״?

אולי על השקט בדרך במכונית,
שניסית לחוש עוד תנועה זעירה,
והלב דופק - הוא שלך, שחיכית.
וזה השקט שלפני הסערה.

ובבית החולים, המולת הרופאים
גם שם לא ״שקט״ נאמר,
מילים פורחות באוויר, מכשירים מובאים,
ומוניטור אחד - עם קו ישר.

ואז יש רגע אחד של שקט,
תינוק יוצא באלם קול ועלבון.
והבכי שלך מטלטל בכאב,
ורועם מתוככי ליבך והגרון.

ובחדר, לידך, עוד אמהות ללא עולל.
בוכות, מרוסקות, מגששות בעלטה.
אז אולי הלידה - שקטה בפוטנציאל,
אבל אמא - אמא לא שקטה…

צילום: שני אדלר