אמא כאובה: מורות יקרות מתי תפתחו את העיניים?! המכשולים בדרך לתעודה...

מה זו תעודה? גם נייר היא לא שווה...

ההאדרה של ההצלחה וההשיגים הפכה למעיקה והיא מגלמת בעיני את הפך היהדות והתורה, מה אנחנו מלמדות את עצמינו וילדינו? שאין לראות את התוצאה מספיק שעמלים ומתאמצים - כך זה בלימוד תורה - לא משנה אם אתה לא מוכשר ולא מוצלח - אם אתה לומד משנן ו"מבקש" זה הכי חשוב! אבל מה? הילדות הקטנות והרכות שעמלות מתאמצות וכל השנה שוקדות , מה תעשה המסכנה שלא חננה ה' בדעת יתרה ובתבונה והתעודה שלה ירחם ה' לא חלקה...

הלב שלי נקרע! ילדתי המתוקה, אין לה "בעיה" ואין לה "הקלה" סתם ילדה רגילה.

ואחיותיה המוכשרות חוזרות תמיד צוהלות ושמחות עם תעודות מ-ו-ש-ל-מ-ו-ת!! והיא המתוקה מתאמצת יותר מכולן אני משתדלת לקנות לה ממתק לפני כל מבחן ולעודדה לכתוב מכתב מלב של אמא ולדובב, ותמיד אבל תמיד היא חוששת לשתף ולהראות את הציון המביך והנמוך שלה מסכנה שלי, היא עוד קטנה מכדי לחשוב על פיתוח כישורים נוספים ...אנחנו כהורים בטוחים שטמונים בה כישורים אחרים, לא רק של לימודים.

שאר בנותיי מתקשות להסתיר על "הצלחות והישגים" אני תוהה לעצמי איפה אתן המורות!? חשבתן עליה על הבובה שלי! ששוקדת מתאמצת כל כך יותר מהרבה בנות אחרות??

נכון שזה נשמע קטנוני וילדותי , אבל זה ממש לא מהמקום הזה...זה הרבה יותר מורכב ממה שנראה לכן, כאמא הלב שלי נקרע!

מורה? יש לך כוח את התפיסה על תעודה.

תעשי הכל כדי שהפעם היא תחזור עם חיוך ביישני ותגיד:"המורה אמרה שהתאמצתי, ושאני מוציאה את הכוחות שלי אל הפועל, התוצאה פחות משנה!"

והיא תגיש לי תעודה מחוספסת, לא חלקה, אבל עם עוצמה.