מכתב מתוסכל של רעיה צעירה: "אף אחד לא הכין אותי להתמודדות עם חמות קשת יום...."

תודה על הבמה לשתף, וזה הסיפור שלי:

אני משתפת אתכן היום מתוך מקום כואב, מקום שבו הרגש שולט על ההיגיון ופשוט קשה לי לשאת את זה לבד. אתם יודעות, תמיד אמרו לי שלכל אחת יש אתגרים משלה בגידול ילדים ובזוגיות, אבל אף פעם לא הכינו אותי לזה שחלק כל-כך גדול מהקושי יגיע בכלל מהכיוון של חמותי.

אני בת 32, אמא לחמישה ילדים שאני אוהבת עד אין קץ, ויש לי בעל טוב, באמת. אלא שהנפש שלו אינה פנויה אלי – לא מתוך בחירה אלא כי פשוט אין לה מקום. אמא שלו, החמות שלי, היא אישה עם קשיים רגשיים עמוקים. היא לא מצליחה לדאוג לעצמה ממקום בריא, אז כל הזמן היא מושכת אליו אנרגיה ותשומת לב, הופכת כל דבר לסערה ואם הוא לא שם איתה, היא מזכירה לו שוב ושוב כמה היא זקוקה לו, כמה קשה לה, כמה היא לבד. לפעמים זה אפילו סחיטה רגשית ממש, לא ברמיזה.

אני רואה את התוצאות על בעלי, ובאמת הלב שלי נשבר. כל ביקור אצלה, כל שיחת טלפון הוא חוזר עצבני, עייף, ריק מכוחות. מרוקן עד הסוף. ואז  למי אני יכולה להישען? כמוהו, גם אני רוצה בעל שאני אוכל להרגיש אליו ביטחון, שאוכל לפעמים להתפרק, לקבל תמיכה ומילה טובה בסוף יום קשה. אמנם זה לא כל יום, אבל מספיקה שיחה אחת כזו בשבוע כדי שהוא יכנס אחריה מוטש נפשית, ולפעמים כל יכולתי היא רק לאסוף את השברים.

אל תגידו לי שאנחנו חייבים לנתק איתה קשרים, היא אישה באמת מסכנה, אין לה עוד מישהו קרוב בעולם באמת חוץ מאיתנו עוד כמה חברות מהשיעור השבועי שהיא הולכת אליו. יש לה בבית ילדה אחת, בת 24, שעובדת ומנהלת את חייה דיי בעצמאות, רוב שעות היום היא לא נמצאת, כנראה מתוך בריחה מהמציאות שבבית.

אני כותבת לכן כי קשה לי לשתוק עוד. אני לא רוצה להתלונן עליו, באמת, הוא בן אדם טוב עם לב רחב. רק שגם אני רוצה, לא פחות ממנו, מישהו להרגיש מולו קצת ילדה לפעמים. שמותר לי להתפרק רגע, לסמוך, לדעת שיחזיק גם אותי חזק.

אני כותבת ומתפללת שתהיה לי סבלנות, הכלה ואולי, אם תצליחו לתת לי רעיונות  - למצוא דרך אחרת, יצירתית ובריאה לעזור לו להשתחרר קצת מהאחיזה הזו, לחזק אותו שיהיה באמת פה בשבילי ובשביל הילדים שלנו. או אולי פשוט לקבל ולכבד את המקום שלו, גם אם זה אומר שלא כל החלומות שלי יתגשמו דווקא ככה.

מחכה לשמוע מכן, לקבל חיזוק ועצה, ובעיקר,לדעת שאני לא לבד בעולם הזה.

שלכן בלב פתוח.