רוצה כל כך להתארח בחג, אבל אין לי ברירה, לפחות תנו חיבוק וירטואלי :)

היי יקרות, שמי חיהל'ה אני בת 34 ואמא ל-7 ילדים בלע"ה. עובדת במשרה מלאה, לומדת ומתמקצעת וכרגע נתונה כל כולי למען תואר חינוכי שיקדם אותי בעז"ה בהמשך בפרנסה.

אז כמו שכבר הבנתן משורה אחת פה, אני ב"ה עמוסה עד... מחנק - טוב, זו מילה מדיי שלילית, אולי נקרא לזה גדושה, או - אין לי רגע לעצמי, חייה בטרפת ובכיבוי שריפות, בקיצור... הבנתן את הקונספט.

אז כן, אני יודעת שאני צריכה להודות על זה שיש לי בעל וילדים ולעומת אחותי, שמתארחת השנה בראש השנה אצל ההורים שלי - גרושה ובודדה וזקוקה כל כך לביחד הזה - אני עשירה ממש.

אבל אם לא כאן, אז איפה אשפוך את הלב לי, שכל כך מבקש שמישהו יראה אותו. כן, אני אישה חזקה ובריאה אבל אני רוצה, מתחננת, כמעט נואשת להתארח אפילו סעודה אחת!!! אצל משפחה קרובה.

אצל הורי בעלי אנחנו לא מתארחים כבר כמה שנים, הם מבוגרים ומגיעים בסבב קבוע בכל פעם לילד אחר, משתדלים לעזור בדרך שלהם - נותנים סכום כסף לקניית אוכל מוכן מקייטרינג ובכךמורידים הרבה מהעול, אבל בגלל המרחק בין הערים, אלינו הם כמעט לא מגיעים.

אצל הוריי שגרים בעיר אחרת גם לא שייך להתארח כל החג, וכאן באיזור, אין לי אחות, סבתא או גיסה לקפוץ אליה אפילו לשעה של נשימה...

כך חג אחרי חג, שנה אחרי שנה, אני נאבקת בדמעות כשאני מוציאה את הסירים, הבשרים וחומרי הגלם ומתחילה שוב להפנים - מותק, אין מי שיארח אותך! (אני יודעת שעכשיו תגידו לי - תגידי תודה שיש לך אפשרות לקנות, שיש לך כוח לבשל, שיש לך בית להיות בו בחג, לא לכולם יש.. אני יודעת...)

אבל תדעו, כל הוצאה של חג - עם כל האמונה שהקב"ה מחזיר אותה - לא תמיד פשוטה לנו. כל סיר שאני מצליחה להעמיד - עם תינוקת צרחנית וילדים שדורשים את שלהם - הוא תוצאה של המון אנרגיה.

הקניות, סימני ראש השנה שדורשים הכנה מיוחדת, התפילות שאני בקושי מצליחה לקרוא מהסידור, כי אני מכניסה את החג עם הנשמה ביד, ועד שהם חוזרים מבית הכנסת אני כל כך עמוסה וטרודה ומותשת - שהתפילות כאילו מתאדות להן בין קירות בית.

והכי הכי קשה לי - הבדידות.

עם מי אני אשוחח ואחווה את החג בין הסעודות, בתוכן, נכון שילדים ובעל זו מתנה - אבל אני צעירה ומשפחתית וכל כך זקוקה לשיחה הזו תוך כדי - עם אחות, גיסה, אמא... החוויות האלו של בני דודים, סבא-סבתא כל כך חשובות לי, כל כך ממלאות אותי, אבל גם הפעם, אצטרך ללמוד לוותר.

סליחה שאני מתבכיינת לכן פה על זוטות, אולי באמת אגנוז את המכתב הזה... אתייעץ על כך עם חברה.

מחכה לשמוע מה דעתכן, איך אתן מתמודדות? מה נותן לכן כוחות? אולי כמה טיפים?

קוראת אתכן בתגובות - חיהל'ה