"משפחה מפונה''
צמד מילים
שמכילות כל כך הרבה כאב, אובדן שלא מדברים עליו, פירוק וגלות ...
אני אמא ל8 ילדים בלי עין הרע פונינו ממקום היישוב שלנו בעוטף. מתגוררים כיום ביחידת דיור בעיר התורה בני ברק. המומים מבוהלים איבדנו את הקרקע היציבה...
יש לי שני ילדים שלא מפסיקים לבכות, הם המומים, אין להם את החברה שהכירו, אחד עלה לכיתה א' חלום שפתאום הפך לחלום בלהות.
ואני איבדתי את עבודתי, מורה בתיכון לבגרות במתמטיקה שמחפשת אפיק תעסוקתי הגיוני להביא פרנסה.
בעלי היקר אברך כך שמהר מאוד מצא את מקומו באחד הכוללים כאן.
אינני יודעת מה יהיה על הנערות שלי שמנסות להשתלב באחד הסמינרים שקצת יותר פתוח מהסמינר שהיו בו...
מה אני רוצה ממך? את שקוראת מה שעובר עלי ועל משפחתי.
אכפתיות, חמלה, וחשיבה על הזולת.
עמ''י הפגין חסד בצורה יוצאת דופן - אבל עכשיו ההרגשה שקצת התעייפו. תבינו אנחנו בגלות, אין לנו בית נורמלי חיינו נקטעו לעת עתה. ואנחנו צריכים את עזרתכם, יש לכם בבניין "מפונים"? תדאגו להם תזמינו את הילדים אחר הצהריים לשחק, גם את האמא לשבת על ספה נורמלית ולא על מזרן ביחידת דיור קטנה.
תפקחו עיניים
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר קול כבודה
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה — היו הראשונים להגיב על הכתבה
הגיבה:
הגיבה: