כלומר לא ממש הבנו אחת את השניה- אולי דברנו אבל זה היה ללא תרגום, רק רציתי לשתף אותך, בכאב הזה שאני חשה באשמה ובתוגה בבכי בלילות לבד!
אני יודעת... אני יודעת טוב טוב שבגללי, יואלי לא התקבל לישיבה הכי טובה למרות שהוא מוצלח! ושבגללי לאסתי אין עדיין שידוך ...ושבגללי הזקן של אבא הלבין, ואת נראית פתאום זקנה יותר...ואולי עצבנית ומתוחה...
בגללי בגלל אורך החצאית שלי או המכשיר שאני מחזיקה בו , הכל---- בגללי!
אבל אמא! חשבת פעם על הכאב שלי?!
מישהו מהמשפחה בכלל חושב עלי? על מה שעובר עלי? כשהייתי נערה בת 17 מבולבלת מדוכאת ומתוסכלת , לאסתי לא היו חברות כמו שלי יש בכיתה! ולך אמא? לא היו נסיונות כמו שלי יש ...היום הבחירות שלי הן מורכבות יותר קשות יותר ובכלל כל ההתמודדות שלי היא לא כשל כולם...
ואתן החברות?! תודה על המבטים "המעודדים" על הסניטות וההערות, עכשיו דווקא עכשיו כשאני חושבת על איך אתחרט ואחזור איך ולאן?
יש לי בכלל לאן לחזור?!
בא לי ללכת ולצעוק "דיייייי תפסיקו להסתכל עלי בכאלו מבטים, אתם שורטים לי את הלב!"
אמא, אבא! לאן אני אחזור? אם הכל בגללי, למה לי חיים?
לאן אשוב?
ואולי אולי בכלל לא נכון לחפש אשמים! פשוט היה לי נורא, היו לי בחירות מורכבות בחיים , אז טעיתי? נכון...
אבל תמיד המורה הייתה אומרת בכל שיעור יהדות בימים הנוראים- שכשמבקשים סליחה יש דרך חזור
אז סליחה אמא! סליחה יואלי וסליחה אסתי ואבא!! סליחה מכל הלב!
סליחה לאחיינית שלי חני שלא התקבלה "בגללי" לסמינר, ולך מוישה חיים אחי הבכור שלא קיבלת את השטלע רק בגלל שהסכמת שאבקר אותך, ואולי "קלקלתי" את ילדיך...
סליחה!!
פתחו לי דלת חדשה - נקו והסירו מעלי כל האשמה....
תגיבו לי כאן למטה, אני מחכה לשמוע מה את השכנה חושבת עלי, והאם את רינה החברה מהסמינר מאמינה בי עדיין?
אני רוצה הביתה!!
אז יש לנו דיבור עכשיו?
שלך
יעל בת ה 19
זה המקום שלך להביע את דעתך, סקרניות לקרוא :)
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר קול כבודה
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה — היו הראשונים להגיב על הכתבה
הגיבה:
הגיבה: