כיתה (לא) מקדמת

לפני כ-20 שנה, דו שיח שמתנהל בין אמא למחנכת, שששש, אף אחד לא יודע שאני מקשיבה!
חושבים שילדה בת 8 (וחצי!), לא מבינה שמדברים עליה?!
אני לא טיפשה!
נו תגידו אתם? תענו, תענו לי, בבקשה?
אני טיפשה?
מה, א-נ- י  טי..טי....טיפשה?

כן! חד משמעית!!
אמא אומרת למחנכת: "היא לא מבינה הוראות. לא יודעת להסביר מה שרוצה. לא מבינה חשבון, ולא יודעת לחשב ולא יודעת וךא יודעת, לא מבינה ולא מבינה ולא מבינה!"

הבנתם?
אז תדעו שעד היום אינני יודעת! אינני מבינה!

בהמשך אמא הכניסה אותי לכיתה מקדמת מרחק של כשעתיים נסיעה כל יום הלוך וחזור, במשך כשנתיים!
אז כך התחלתי את היום הראשון שלי בתמימות: "יש, היום אני עוברת לבית ספר חדש, איזה כיף!"
(כיף?)
המממ, למה יש בכיתה שתי מורות?
היי, מה זה? אני בכיתה של חינוך מיוחד?
אמאל'ה, למה אני פה?
אני רואה בתוך הכיתה שיש כמה קבוצות:
קבוצה ראשונה בנות שעל רצף פיגור. קבוצה שניה של בנות עם עם קשיי למידה קשים ואני בתוכן וקבוצה נוספת של בנות דוברות אנגלית (מנחשת שקשיי שפה)

אני מתנגדת בתוקף!!!
לא מוכנה להיות טיפשה! אני לא שייכת לפה, נקודה.
מאותו יום ואילך אינני אוכלת עם כולן.
אני? מה פתאום? הנה, מכניסה בין כפות ידי את הכריך, מכסה פני, ואוכלת בשקט.

בשום אופן לא!
לא רוצה להיות כאן! לאאאאאאאאאאאאא.
אמא, למה שמת אותי כאן? למה?
אינני שייכת לכאן, לא ולא ולא!
לא שייכת, פשוט לא שייכת.

אמא, 20 שנה אחרי ועדיין איני יודעת לאן אני שייכת.
אני יודעת שלעולם לא אוכל לשתף ולשנות את דעתך ואת דעת כל המשפחה.
זה גם לא יעזור, כי זוהי עובדה מוגמרת, שאני כזו.
אבל שאלה אחרונה, איך כל מכרותי, אנשים אינטליגנטים, מנהלות, מורות, מתמחות, אנשי חינוך, מתייחסים אלי אחרת?
מייחסים חשיבות לדעות שלי ובכלל לא מבינות על מה את מדברת?

אמא, מדוע הפער בינך והמשפחה לחברה כל כך לא פרופורציונאלי?
למה אנשים פותחים זוג עיניים המומות כשנודע להן שהייתי בכיתה מקדמת כזו?