*
כמו הרבה מכתבי וידוי שעולים לאתר שלכם אני ממש אודה לכם אם תשתפו גם את זה. נכתב מדם ליבי אחרי שאזרתי הרבה אומץ.
נא לפרסם בעילום שם.
אני אמא ל9 ילדים מבורכים ומיוחדים אוהבת כל אחד ואחת ב''ה 6 נישאו בעשור האחרון וזכו לבני ובנות זוג מיוחדים כמותם. בנוסף אני עובדת 8 שעות ביממה (פלוס חצי שעה נסיעה כל צד...) עם מעט מאוד חופשים.
אני זוכרת ימים מאוד קשים של חזרה הביתה וכניסה למשרה השניה והחשובה יותר, מרתון של טיפול במתוקים הכנת שיעורי בית ותשומת לב למתבגרים... בעלי שיחיה הוגה בתורה וחוזר ב7 בערב עד 9 וחצי בשעות אלו הוא נח שעה ושעה וחצי מקדיש לעזרה בבית עם המתבגרים ומתבגרות בעיקר לדבר לעודד ולעזור לי שיתקדמו לכיוון השינה. בבקרים מטבע הדברים הוא היה מוציא אותם למוסדות ולמטפלות - אני הכנתי בגדים מראש והוא במסירות וברוגע היה מארגן אותם ושולח אותם.
היו שנים מורכבות בהחלט , לא אשקר זה היה אפילו קשה מאוד לפעמים, אבל ידעתי שזה שווה את המאמץ. והיום אני יודעת את זה ורואה!!
אבל... וזה אבל גדול מאוד, אין לי כוחות לארח.
האמינו לי ילדים שלי, אני אוהבת אתכם כל כך ורוצה לתת אבל גם אני בן אדם ואני זקוקה למנוחה אחרי שנים של עמל ויגיעה. למה נראה לצעירות היום ש'אם הן עובדות 8 שעות ביום ויש ב''ה 3 ילדים צפופים אז אמא חייבת לארח אותן?!'
תתבגרו, תבינו שיש כאן עוד 5 נשואים לארח מתישהו אז תבנו סוכה ותתחילו לחיות כמו גדולים.
אני באמת לא מצליחה להבין את זה.
מאיפה הנורמות האלו נוחתות עלינו?? אני מדברת עם חברות שנמצאות במצב דומה לשלנו. הן מדברות על הצורך בפרטיות, על רצון לקצת שקט. ועל קושי פיזי לעמוד במטבח כשיש אצלך חתן או כלה את לא יכולה לחפף בארוחת בוקר של חול המועד... ואם הבת שלך לא ישנה בלילה כי הקטן הפריע את לא תעירי אותה ב9 בבוקר כי הגדול שלה מחפש תעסוקה. בכל זאת לב של אמא...
מה אני רוצה לומר? לא שתעלמו מהחיים שלנו ח''ו. אני אוהבת ורוצה שתבואו אבל שגם לזה יהיה גבול מידה וטעם. לא יקרה כלום אם בעלך ואת תיזמו ארוחה או שתיים כשאתם נמצאים חג ויומיים חול המועד, אני לא אבקש מכם את זה בחיים, אבל אם אתם תיזמו ותציעו אני גם לא אסרב. ובטח שלא להתחיל לדון איתי עם מי תהיו (זה לא נעים לאמא לשמוע שהחתן או הכלה לא מסתדרים עם הגיס או הגיסה שאמורים לשהות באותו חג יחד) זה לא מלון עם ועדת 'אורחים כבקשתך'. ואם אפשר לא לריב (כמובן בצורה אלגנטית) על חדרים... גם כך האחיות שלך מוותרות על החדר שלהן.
ועוד בקשה קטנה, יש לך תלונות? בקשות הערות על התפריט? את מוזמנת להציע מה תכיני ולהיות מעורבת בו לפני החג...
כתבתי לכם את הכאב שלי ואת הצד שלי לחג המופלא הזה. בשנים האחרונות זה היה קשה מידי, החלטתי להרים את הכפפה ולכתוב בשמי ובשם עוד לא מעט אמהות לנשואים.
חג שמח!!
אוהבת את כולם, ילדיי כלותי וחתני
אמא ל6 נשואים, בבית 4 חדרים, משרה מלאה וסוכה לא ממש גדולה.
תמונה: pixabay
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר קול כבודה
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה — היו הראשונים להגיב על הכתבה
הגיבה:
הגיבה: