השכנה שלי היא אמא שהתפללה על הבן הבכור שלה כשהוא נולד,
ששפכה עליו דמעות כדי שהוא יגדל. התפללה כשעלה לחיידר
וכשנכנס לישיבה. התפללה שביתו יהיה בנין עדי עד כשהתחתן.
היום היא התפללה שיגיע לקברו בארץ החיים.
עכשיו אמורות להגיע מילים מחזקות, ותחתן אני נזרקת אל זרועות הכאב הלופת
ואל צעקת השכול המהדהדת שנדמה שאין לה סוף.
אלוקים אני לוחשת באין קול. שלח אלינו רחמים מוחשיים. אנחנו דור אחרון של
עקב נמוך שמשתפשף בחולות ונפגע מן המכשולים בדרך.
שנופל עמוק ומנסה לאסוף את השברים.
אבא. את רחמיך הגלויים. את ידך הפשוטה הגלויה שאוהבת.
את גאולת העולמים.
זה המקום שלך להביע את דעתך, סקרניות לקרוא :)
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר קול כבודה
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה — היו הראשונים להגיב על הכתבה
הגיבה:
הגיבה: