"היא הייתה בפיגוע בקו 2..."

"היא הייתה בפיגוע בקו 2..." כך הייתן לוחשות מאחורי גבי
זה היה ההסבר היחיד שיכולתן כחברות -ילדות קטנות לתת על הבכי שפתאום התפרץ לו בבוקר יפה של ר''ח.
והמורה והסגנית והיועצת כולן לא ידעו מה לעשות איתי, התקשרו לאמא שלי שתבוא לקחת אותי, הבכי ההיסטרי היה עוד אחד מהתקפי החרדה מאז הפיגוע האיום שהייתי בו , שאגב מלווים אותי עד היום כשאני אמא לילדים.
אבל היום, כשאת רואה אותי בסופר לכאורה אישה מוחזקת ורואת חשבון רצינית ופתאום הבכי מגיע בלתי נשלט והתמונות שעולות לי בראש (אחסוך מכן תיאורים).
הייתי בטיפול נפשי שנים, ב''ה הטיפול קידם אותי מאוד ואפשר לומר שבלעדיו לא יודעת אם הייתי מצליחה להגיע עד הלום, ללמוד ראיית חשבון להינשא וללדת ילדים, ולתפקד ולחיות כל יום ולאהוב את החיים.
אני משתייכת לאחד הפלגים היותר קיצוניים - אבל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות איבה אינם עוד יום.
אני מדליקה נר ומסיימת את התהילים בעבור מי שנפגע או חייו נגדעו בגלל שהוא יהודי.
פעם הבאה שאת רואה אותי בגאולה פתאום אישה נורמלית שמתחילה לבכות בלי הסבר נראה לעין, תביני אותי. תתפללי עלי.
כי הפיגוע הזה ועוד אחרים היו בגלל היותנו יהודים שגרים על אדמת הקודש.
"נקום נקמת דם עבדך השפוך".
שלכן
צביה