רציתי לספר לך על החיים הקצרים שלך, בתוכי. מהרגע שהתבשרתי בבשורה המשמחת הייתי בעולמות אחרים, ההתרגשות, הציפייה והדמיון איך ומה ומתי בדיוק אהפוך למאושרת? היו השאלות הכי משמחות שיכולתי לשאול את עצמי. עם הרגשות באות גם הרגשות פיזיות ונפשיות, שמחוללות שינוי פנימי בתוכי. משהו שם כבר לא יהיה כמו שהיה עד עכשיו, התזונה המנוחה והשינויים ההורמונליים שחלים מבית ומחוץ. זה לוקח זמן עד שהגוף והנפש מסתגלים מעכלים ומתרגשים יחד איתי בבשורה הכל כך משמחת! עוד מעט אחבוק אותך בשתי ידיי מלאך טהור וזך, אני רואה בדמיון שלי אותך עם ידיים קטנטנות ועיניים נבונות ועמוקות, והמבט התמים הזה שמאמין בי האמא הכי טובה שיכולת לבחור עבורך, כל כולך תלוי בי. אני רק מדמיינת את הרוך הנדיר הזה, הנשמה הזו שאזכה בע"ה לגדל להשקיע בה ולהיות השותפה השלישית בחייך ולאחל לך את החיים הכי טובים שיש.
וזה סודי. ופרטי. שלי ושלך. שאתה כאן בתוכי.
אף אחד בעולם לא צריך לדעת כל עוד לא רואים...
פתאום התפילות עם עוד לב פועם הרבה יותר חמות ומרגשות, מלאות בתודה לבורא עולם על הזכות הענקית שנפלה בחלקי. הבקרים שלנו כבר נראים אחרת, ומרגישים אחרת. אבל עדיין אף אחד לא צריך לדעת...
הציפייה הזו להכיר אותך לגדל אותך ולהיות אמא שלך.
פתאום נגדעת.
משהו מתחיל לחרוק, או יותר נכון מפסיק.
ברגע אחד כל התוכניות, השמחה והציפייה נגנזות, מתאדות ונעלמות יחד איתך. הזכות הזו שהרגשתי עד עכשיו, מפנה מקום לאשמה וכאב לרגשות מעורבים של תסכול ותחושה של החמצה ואובדן. הסוד השמח הזה שהיה עד עכשיו נחלת הפרט שלי ושלך, הופך לסוד כואב בלי שם שאין איך ואת מי לשתף, והאמת? גם לא ממש רציתי לשתף... הבלבול בין הטוב האינסופי שהרגשתי עד עכשיו לבין הצלקת הכואבת הרצון, לחזור ליום האתמול להרגיש אותך שוב פשוט לא נתן לי מרגוע.
אתה הלכת, אני נשארתי כאן לבד. צריכה לתת הסברים...
להסביר לחברות בעבודה ולבוסית שהייתי בעולם אחר בחודשים האחרונים.... שהיית אמורה לבשר להן בקרוב שאני הופכת לאמא מאושרת.
להסביר לסביבה שאני גמורה עייפה, מרוסקת ומתגעגעת אליך ילד שלי. ואני לא מסוגלת לחזור לתפקד כאילו הלב שלך פועם רגיל בתוכי.
להסביר לעולם מה זה לאבד משהו שלא הכרתי אבל הרגשתי שהוא חלק ממני. להתאבל בפנים אבל למרוח חיוך ענק על הפנים. להמשיך "הכל רגיל" בחוץ אבל לתת מקום של כבוד למה שמתחולל בתוכי.
אני יספר לך מה עשיתי בסוף משהו שאבא שלך המליץ לי...הספקתי להסביר. בחרתי פשוט "ליידע" את הסביבה המאוד קרובה "בשבועיים הקרובים אני יוצאת לחופשה. חופש מהצורך לחייך ולשדר שהכל רגיל, חופש מהצורך להסביר למה אני בוכה פתאום באמצע סעודת ליל שבת" אם אין חופשת לידה, ואין אותך אני נותנת לעצמי חופש להרגיש.
גם כך הכאב הזה שקט, ואין לו שם "לדבר הזה" הכל כך מבלבל שמתרחש ביני לבינך נשמה זכה.
לפחות חופש להרגיש אותו אני אתן.
ואת, נשמה טהורה שבאה לתקן משהו ואני הייתי השליחה שלך כאן, תנחמי אותי משם. שזה המהלך שלך כאן בעולם. אבא שלך אמר לי עוד משהו, שחיזק אותי מאוד תמיד אומרים שביהדות לא נמדדת התוצאה, אלא המאמץ. והאובדן הכואב שלך זה בדיוק המאמץ רק בלי לראות את התוצאה.
פסח כשר ושמח ילד שלי!
"בזכות נשים צדקניות עתידים להיגאל, שנאמר 'זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל"
(ילקוט מעם לועז, פר' שופטים),
זה המקום שלך להביע את דעתך, סקרניות לקרוא :)
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר קול כבודה
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה — היו הראשונים להגיב על הכתבה
הגיבה:
הגיבה: