תקופת הקורונה המטורפת הזאת שבה אנו נמצאים בשמונת החודשים האחרונים, בכל המהומות והבלגן, בין נושאי שיחה שעוסקים בעיקר ב'כמה נדבקים היו היום?' 'האם נסגרים או נפתחים מוסדות החינוך?', 'בידוד או לא?', 'סגר או כתר?' ו'העיר שלנו אדומה או כבר הפכה לכתומה?'
בתוך כל הבלגן, ישבתי בבית בפינה שקטה (נדיר למצוא כי המרחבים הקוליים לא מפסיקים לפעול וברחבי הבית נשמעים שיעורי חשבון, קריאה וטבע), והתחלתי לרשום את כל הדברים הטובים שהקורונה עשתה (וכן כן, הכוונה לקורונה הזו שמאיימת על כולם:
תודה על המנוחה שיש. בשגרה לא היה לנו זמן לשבת, רצנו מעבודה לחנות ומהחנות לסופר ומהסופר להתעמלות ואח"כ צנחנו מעיפות ובל נשכח שיש עוד לארגן בית בישולים וכו'...
תודה על שהכרתי יותר את ילדי 24/7 כפול מס החודשים של הסגר. למדתי מה כל אחד אוהב לעשות ונהננו סתם לדבר (מתי באמת יש לזה זמן??!)
תודה על על שיכולתי לפנק את ילדי במאכלים שהם אוהבים כי הם בבית ויש יותר זמן לבשל.
תודה על השבתות והחגים בבית שעשינו בשמונה חודשים האחרונים. כמשפחה שהייתה מתארחת כל שבת ממש, למדנו להעריך את הבית וליהנות מה'ביחד' המשפחתי וכמובן מהאוכל מעשי ידיי ומעשי ידי בעלי.
תודה על שלא צריך לקום בבוקר מוקדם ולסדר את הילדים, להכין כריכים, לגהץ, להלביש ולחתום.
תודה על החברות שנוצרה בין הילדים וביננו ההורים, על המשחקים המשותפים והיצירות המשותפות.
ותודה שיש זמן פשוט לשבת ולחשוב ולהודות כי זה כל כך חשוב ומחזק ונותן כח וסיפוק הלאה.
ממליצה בחום רגע לפני שהשגרה שוב מתחילה (או שלא??)
זה המקום שלך להביע את דעתך, סקרניות לקרוא :)
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר קול כבודה
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה — היו הראשונים להגיב על הכתבה
הגיבה:
הגיבה: