לדבר עם ה' שווה וצריך ללמוד את זה/ אודל קליגר

לאודל קליגר, יש 18(!!!) קבוצות וואטאפ שנקראות 'לדבר עם השם' ואלפי עוקבות סטטוס. מה היא עושה שם? מלמדת אותנו לדבר איתו בפשטות והכי מהלב שיש במיוחד בימים אלו ימי הרחמים והסליחות.
בסטטוס שלה שנקרא 'בית באנרגיה' היא מחזקת נשים ומגלה להן כמה עוצמה וכוח נפשי ורוחני יש בכל יום בכל רגע שהן ממלאות את תפקידן...

אנחנו משתפות אתכן בשיחה מיוחדת שהעבירה לאלפי נשים.

ערב טוב יקרות,

הנה, אתן רואות, שיתפתי אתכן מה זה עומס, מה זה רגש וכמה החיים יכולים להיות מציפים.

בתקופות של פעם בכל דבר בחיים, שהייתי לפני החלטה מסוימת, לפני איזה מצב מסוים, אני הייתי אוספת אוספת אוספת בתוכי, אבל אז כל בני הבית וכל הסובבים היו מרגישים בזה. את הלחץ, את המתח, את הכעס ואת התסכול. דווקא היום, בגלל שאנחנו פה קבוצה כל כך מיוחדת וכל כך נדירה, בימים כל כך נדירים, בואי נדבר על זה.

איך עבר היום שלך? אני את שלי כבר שיתפתי אתכן, אתן כבר יודעות איך עבר עלי, אבל לכולנו יש ימים מאתגרים למי יותר ולמי פחות. היית היום בעבודה, איך היה בעבודה? היה לך כיף בעבודה? הכל היה זרם שם? הגעת הביתה, היה לך חשק? היתה לך שמחה? או שהגעת הביתה וראית את הילדים שממש לא מתרגשים שבכלל נכנסת הביתה? שלא נדבר שהתיקים והנעליים והבגדים והשולחן שסידרת בבוקר, כלא היה.

אז את מגיעה ואת רואה את בן הזוג שלך שחזר הביתה כן מדבר, לא מדבר, כן מצב רוח, לא מצב רוח. והבת המתבגרת או הבן שעדיין לא נכנס לישיבה כי לא קיבלו אותו, ואת הופכת למין כדור הליום, אוספת אוספת אוספת. 'לא אכפת פה', 'נמאס לי', 'אני שקופה פה בבית', או מנגד 'כמה כואב לי על הילד שלא קיבלו אותו' או 'על בחורות סמינר ובתי ספר שלא קיבלו בנות'. כמה כאב של האמא, של הילדה, של כל הבית, מרגישים את זה באוויר.

איפשהו אנחנו טועות ונותנות תחושה של "אני בסוף אסדר את זה". אני אלך למנהלת, אני אפעיל פרוטקציות, אני אמצא קשרים או אם זה בית מבולגן, אני אצרח עליהם, לא אכפת לי. ובעלך, הוא בכלל לא רואה, לא שומע, לא מבין מה הבעיה שיש פה דברים על הרצפה. אתן מבינות, כולנו מבינות את זה. אלו רגעים שאת אוספת, מאופקת. אומרת לעצמך אני אהיה חזקה, אני אתקתק, ילכו לישון אני אארגן...

עצרי שניה. קחי לך חמש דקות, רק חמש דקות. צאי לך לחלון, למרפסת, לגינה, איפה שנוח לך ותשבי שם. אני מתחננת בפניך, תשבי שם את הכמה רגעים האלה ותסתכלי לשמים. אם אין לך מילים, את לא חייבת, אבל אני כן מחייבת אותך להגיד "ריבונו של עולם, הגעתי עכשיו לפגישה של חמש דקות איתך".

אם הוא יתן לך מילים לדבר, מדהים! ירדו לך דמעות ויפתח לך הלב. וגם אם לא יהיה לך שום מילים, זה מדהים! עצם זה שתגיעי לפגישה ותשבי שם, אין לך מושג איך תרגישי. וכשאת כבר נמצאת שם, ואת ככה מתלבטת מה להגיד ואיך, אני אתן לך בקטנה.

את יושבת שם ואת אומרת  "ריבונו של עולם, מה אני אגיד לך, איזה יום עברתי. באמת שהיה לי קשה בעבודה, איחרתי את האוטובוס, ועד שעליתי והמסכה הייתה עלי והבוס היה נוקשה. הגעתי הביתה, חשבתי שהגעתי אל הבית ואל הנחלה והכל זרוק על הרצפה. מרגישה פה עבד, לאף אחד לא אכפת באמת. רציתי לאכול משהו ואין במקרר מה לאכול, ניסיתי לאלתר לעצמי כמו עובדת זרה הכנתי משהו ככה, לא כיף לי, נאחס. בן הזוג בכלל לא מתעניין, הילדים... אבא שבשמים, תשמח אותי, תבין אותי כי רק אתה יכול להבין אותי, קשה לי עכשיו, לא כיף לי עכשיו".

ככה, פשוט ככה. לא מעבר לזה.

בהצלחה!

אהבתן? רוצות עוד פוסטים בסדרה?

כתבו לנו בתגובות ואודל תשמח להמשיך לשתף...