טור תגובה: תפילת העוקפת / אפרת

הפוסט הנוכחי הוא תגובה על טור זה לחצי כאן
אני נשואה+2 ב"ה.
התחתנתי בגיל 22 +כאשר אני הראשונה שעוקפת 3 אחיות מדהימות
ולאחר שנה + מגלה שאני הראשונה שעוקפת 2 גיסות מקסימות מצד בעלי בלהפוך לאמא לילדים.
אני מסתובבת בבית של הורי, ובבית הורי בעלי בידיעה שיש מאחורי בתור  5 'נעקפות'(!)
אני חייבת לשתף אתכן, זה לא פשוט לי. במיוחד לגלות שזכיתי באחיות וגיסות כאלו אציליות, מפרגנות ועוד יותר מזה...הן עודדו אותי להתחתן ולעקוף.
בכל מצב הם שמחו איתי בשמחתי, קנו מתנות ובגדים לילדים, עזרו ועוזרות ככל האפשר ותמיד בשמחה אמיתית ואמונה ענקית.
תמיד נותנות תחושה טובה ואומרות באמונה: "למה לנו לקנא?! הרי מה שאת מקבלת -זה לא נלקח מאיתנו!"
אני נדהמת מהפשטות של ההבנה וההכלה שלהם את המצב "החתן שלך מיועד לך בלבד, ולא לנו וכן הילדים הם שייכים לך וזה ברור שהקב"ה לא מחסיר מאיתנו כשהוא נותן לך"
רוצה לומר לכם מכאן כמה אני מעריכה אותם עד בלי די, לחיות עם כזאת אמונה צריך כוחות אדירים וזוהי עמידה בניסיון וגבורה אמיתית.
הנתינה שלהן היא נתינה עוצמתית, יותר משכל אחת תתן. מרגישים את הלב הענק בכל טלפון, התעניינות ועזרה. אני כל הזמן  בתפילה שבקרוב יזכו לתת לבעל ולילדים.

במהלך המאמרים שקראתי וכמובן שבכיתי, הרגשתי את הכאב וכאב לי להבין שתוספת רצינית לכאב הזה - היא אנחנו הסביבה שלא מבינה, לא מספיק רגישה ובנוסף לכך עוד מאשימה....

מה שגורם לכם להרגיש לבד עם הכאב בלי שיכילו בלי שיבינו לבד לבד עם כאב גדול בלב.
אני רוצה לומר לכם נעקפות מדהימות, שאתן לא לבד הצער שלכם זהו הצער האישי שלנו.
ולא חס וחלילה שאתן " המפריע שלנו", אני מאמינה שהקב"ה רוצה לנסות את כל המשפחה – ובחר מתוכה את הטובה ביותר שתוכל לעמוד בניסיון בגבורה עם אמונה חזקה.
אנו זוכרות אתכן בכל יום מתפללות ומתחננות בכל יום לישועתכם – ישועותינו!
במיוחד בימים המיוחדים כגון יום הולדת שבעלי חוגג לי, בדרך כלל בכותל אני מודה לד' שזכיתי! אבל לרגע לא שוכחת את אחיות שלי,  ומעומק הלב מתפללת ובוכה שגם אתם תזכו שבשנה הקרובה מי שיחגגו לכן יהיה החתן...
ביום נישואים בכל שנה אני מודה לד' שזכינו לעוד שנה ביחד ושהמשפחה מתרחבת ב"ה,
אך שוב דווקא בימים אלו שעבורי הם ימי שמחה ולכם הם מחזקים את הכאב אני מרגישה שהשמחה שלי לא שלמה.

אני זוכרת אותכם ומתפללת שהשמחה שלי תהיה שמחה שלמה – שגם אחיותיי וגיסותיי יזכו לישועה ולשמוח בימים אלו. רק אז שמחתי תהיה שלמה.
כך גם בלידות, כשאני עם כאב פיזי אני זוכרת אתכן כמה הכאב הוא נפשי ולא ידוע מתי יסתיים אני בוכה.
ואז אני מנצלת רגעים אלו (ויודעת שאתם בבית דואגות ומתפללות לשלומי ולשלום הילד) באמונה
ששערי דמעות לא ננעלו בוכה ומתפללת מעומק הלב שתזכו גם אתם בקרוב ממש לרגעים אלו
לצאת מחדר לידה בידיים מלאות.
נעקפות יקרות, אל תחשבו לרגע שאתם לבד אתם תמיד בלב שלנו הכאב שלכם זה הכאב שלנו.

תמשיכו להיות מדהימות מפרגנות (למרות הקושי). עם אמונה ענקית, רק כך אפשר להמשיך
לכל הנעקפות תלמדו מאחיותיי וגיסותיי ברור לי שזה קשה וקשה מאד. אך אני מאמינה שכך הקושי קל יותר
ואנחנו העוקפות בואו נזכור תמיד להודות, להיות יותר רגישות להכיל ולשתף בצורה מכובדת זה ייתן הרגשה טובה לכולנו – העוקפות והנעקפות.
אסיים בתפילה ובאמונה כשהעין דומעת והלב נשבר:
"אבא, אבא תרחם על כולם תביא לנו את הגאולה
ולכל אחת ואחד את הישועה הפרטית בקרוב ממש ושנזכה תמיד לשמוח בשמחה של השני בלב שלם ובלב שמח!"
אודה להקב"ה שזכיתי לרקוד בחתונות של 2 מאחיותיי הגדולות – הנעקפות ולהשתתף בשמחת הלידות של גיסותיי.
אני מאמינה שהתפילות אינן חוזרות ריקם ובקרוב אזכה לבשר לכם בשורות טובות מהאחות
והגיסה הנוספות.
באהבה ובערכה רבה!!!

אפרת