כשהייתי ילדה
והייתי רואה
אדם קודר למראה,
הייתי שואלת
וקצת מתענינת
מדוע כך הוא נראה,
והוא היה בי מביט
במבט מעמיק
ושואל עם כל הכוונה
האם את בטוחה
ושואפת רוצה
לדעת את כל האמת?
חרקתי לשון
ועניתי בטון
כן, גדול הרצון!
והוא היה אז מביט
מפטיר וממשיך,
יש לך עוד הרבה זמן לגדול.
חלפו השנים,
ואיתם החיים,
הפכתי לאדם בוגר,
ובצומת שונה
פגשתי אותה
האמת של חיי
לראשונה.
הבטתי בה
ושאלתי אותה
האם הגיע הזמן?
שאחקור ואדע
אגלה עוד מידע
עליך אמת נעלמה.
היא השיבה לי
באותו המבט
מאז הייתי ילדה,
ואז ענתה
בקול לא לה
האם באמת את
רוצה??
* * *

כשפגשתי אותה
בפעם השנייה
אותה האמת של חיי,
לא הייתי דרוכה
משום שאלה
רק העליתי חיוך על פני.
והבטתי בה,
באמת של חיי
והבנתי שהיא בעצם עצמי,
וזה לא משנה
מה אומר, אעשה,
היא תמיד תהיה לצידי.
וכל העניין
זו רק הגישה,
איך אנהג בה, באמת שלי.
אם בטוב אם ברע
חיובי או שלילה
הבחירה היא תמיד בידי!
שיר שכתבתי ביום בו הבנתי כי אין
טעם להתכחש לאמת שלי,
ואני לא יכולה לשנות את המצב
שלי, אני רק יכולה להחליט איך הוא
יראה!

אמת חיים
מצאתן טעות בכתבה? כתבו לנו כאן
למאמר זה התפרסמו תגובות
תיבת תגובות

זה המקום שלך להביע את דעתך, סקרניות לקרוא :)

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר קול כבודה

טוען תגובות…

רגע, שקט פה מדי

דעתך חשובה — היו הראשונים להגיב על הכתבה