החלטתי להעלות לכאן את השאלה הזו. אני מורה לאנגלית מתחילה , בחורה.
השעה הייתה השעה חמישית של היום, שיעור אנגלית.הייתי מורה מחליפה מקום חד פעמי, פעם ראשונה שאני מכירה את הכיתה ואת בית ספר. כיתה ה' בבית ספר יסודי לבנות, הבנות באות מבתים קשיי יום
לפני פחות מחצי שנה החלפתי מקום של מורה לאנגלית בכמה שכבות גיל, בשעה הראשונה הייתי בכיתה ד'. עם כניסתי לכיתה נכנסה איתי המנהלת ואמרה בחומרה ש"אסור להפריע גם אם יש מורה מחליפה בכיתה", היא יצאה ואני התחלתי את השיעור והכל עבר בסדר ב"ה.
בשעה הבאה נכנסתי לכיתה ח' וגם שם נכנסה המנהלת ואמרה ש"הם עשו מאמצים למצוא מורה מחליפה אז שיתנהגו בהתאם..." וגם בכיתה זו הכל עבר חלק. מיד אחרי שסיימתי בכיתה ח' עברתי לכיתה ה' שם משום מה היה בלאגן עוד לפני שנכנסתי.
בכיתה זו המנהלת לא יכלה להיכנס איתי אז התחלתי את השיעור בלעדיה. בהתחלה היו מעט בעיות, בנות דברו אבל אני בקשתי שקט ואח"כ היה בסדר, למדנו ביחד במשך השיעור שני דפים מהספר. אחר כך היה צלצול הבנות יצאו להפסקה ואני ידעתי שלאחר ההפסקה יש לי עוד שיעור באותה כיתה ולא ידעתי איך אני אצליח למשוך שם עוד שיעור בזמן שהבנות כל כך מפריעות...
אחרי ההפסקה נכנסתי לכיתה והיו שם בנות חדשות אלו שהיו בחוץ בשיעור הקודם. אוטומטתי היה יותר רעש ובלאגן משיעור קודם ולכן הסכמתי לבנות לעשות שיעור כיף או משחק. חלק מהבנות זרמו איתי, התחלנו לשחק משחק על הלוח אבל קבוצה של כחמש בנות שחלקן לא היו בשיעור שעבר החליטו שהן מציקות לי, סתם. כך כי בא להן.
תחילה הם התיישבו על השולחן שלי ולא רצו לקום, אני התעלמתי כי לא רציתי להיכנס לוויכוח, ומשכך הן החליטו לנקוט בעוד ועוד צעדים חמורים יותר. כל פעם שהסתובבתי ללוח נזרקו חפצים באויר.
זרקו אמירות מבישות כמו: "המורה את אוכלת את השיער שלך, כי הוא נראה כמו פסטה..." (יש לי שיער תלתלים), הייתי המומה, לא הכרתי התנהגויות כאלו, וגם אף פעם לא הכינו אותי לסיטואציות כאלו בכדי להגיב.
שוב התעלמתי, אבל אז זה רק החמיר הבנות החליטו לשחק בתיק שלי. נאלמתי דום. עצרתי אותן כשאני לוקחת מהן את התיק ועומדת בפני הכיתה, אמרתי לאחת הבנות מ"ראשי הקבוצה", "מה אתן רוצות?" כשדמעות עומדות בזוית העין, בכנות רציתי להבין מה הן מנסות לעשות? מה הן מחפשות? תשומת לב? הן עייפות מהיום?
ואז היא ענתה לי תשובה שזעזעה אותי: "המורה אנחנו רוצות להציק לך!!! את רק ממלאת מקום..."
בשבריר של רגע עניתי: "לא נראה לי שתצליחו..." למרות שידעתי שהן כבר הצליחו.
זהו, זה היה "הקש ששבר את גב הגמל" יצאתי מהכיתה, ירדתי למזכירות ואמרתי למזכירה "אני עם הכיתה הזאת סיימתי" את האמת היא לא כל כך הבינה מה קרה אבל לא השארתי לה הרבה ברירות ופשוט יצאתי מבית הספר בוכה.
הרגשתי ממש נורא, כאילו עברתי התעללות בזעיר אנפין, ממש. ולא ידעתי איך להתמודד עם זה רגשית, עברו לי בראש המון מחשבות למה לא עשיתי משהו, למה לא עצרתי את הבנות? והייתה לי תשובה אחת למחשבות האלה: לא עשיתי כי לא ידעתי מה לעשות, לא עשיתי כי לא ידעתי איך להתמודד עם כזו סיטואציה, באמת שלא ידעתי וזה הכי תסכל אותי כי אפילו לא ידעתי מה ללמוד מ"החוויה" הנוראית שארעה לי, לא ידעתי מה אני יעשה בפעם הבאה שיקרה דבר דומה לזה?
אם יש לכן מה להציע לי ולאחרות אקרא בתגובות.
בעילום שם
זה המקום שלך להביע את דעתך, סקרניות לקרוא :)
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר קול כבודה
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה — היו הראשונים להגיב על הכתבה
הגיבה:
הגיבה: