קָטֹנְתִּי / קובי קורנפלד

קָטֹנְתִּי מִכָּל הַחֲסָדִים הַנּוֹקְשִׁים עַל דַּלְתִּי

מִכָּל אוֹצְרוֹת הַפֶּלֶא שֶׁגָּנַזְתָּ בְּאַמְתַּחְתִּי

מְאוֹר אֵין סוֹף מְסַנְוֵר הַזּוֹרֵחַ בְּנִשְׁמָתִי

מֵחֲלוֹמוֹת שְׁלִי הִגְשַׁמְתָּ וְהָפְכוּ לִמְצִיאוּתִי.

קָטֹנְתִּי מִמַּתָּנוֹת קְטַנּוֹת וּגְדוֹלוֹת שֶׁשָּׁלַחְתָּ

מִשַּׁבָּתוֹת וְחַגִּים שֶׁהֵאִירוּ שִׁגְרַת יוֹמִי

מֵאִשָּׁה וִילָדִים בָּהֶם אוֹתִי בֵּרַכְתָּ

מִנִּגּוּנִים שֶׁשָּׁתְלוּ בִּי אָבִי וְאִמִּי.

קָטֹנְתִּי מִכָּל הָאֱמֶת שֶׁעָשִׂיתָ עִם עַבְדְּךָ

מֵאֲנָשִׁים טוֹבִים הַרְבֵּה שֶׁפָּגַשְׁתִּי בְּדַרְכִּי

הַטּוֹב וְהַמְּרַחֵם כִּי לֹא תַּמּוּ חֲסָדֶיךָ

בְּכָל לֵב אֲבָרְכֶךָּ, שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צָרְכִּי.