נפש האדם מפרשת תרומה: זה הזמן בו עליכם לוותר על הענווה ולצאת החוצה לעולם

"אם אין לך אמון בעצמך, אתה מובס במרוץ החיים פעמיים. עם ביטחון, ניצחת עוד לפני שהתחלת". (קיקרו, פילוסוף רומי)

הפרשה מספרת לנו על תרומותיהם של בני ישראל לבניית המשכן. רש"י מפרש "ויקחו לי" – לשמי. בדרך כלל אנו מוצאים שהתורה מדריכה אותנו שאדם צריך להיות ענו ושפל רוח, אך בנוגע לקיום דבר ה' לפעמים אדם צריך להיות גאוותן. וזו כוונת הפסוק "ויקחו לי תרומה", כשזה נוגע לי – לשמי – תרומה, צריך לנהוג בגאווה והתרוממות. אין זה המקום לענווה, אלא אדרבא, ויגבה ליבו בדרכי ה'. ולא ירא מפני המלעיגים עליו בעבודת ה'. (רביד הזהב)

ישנם מקומות בהם אנחנו צריכים לוותר על הענווה והצניעות, להתגבר, להאמין בעצמנו, וכך נוכל להשיג את המטרה. הפסיכולוג אלברט בנדורה תבע את המושג 'מסוגלות עצמית' שמתייחסת לאמונה של האדם ביכולתו לבצע משימה, להתמודד עם אתגרים ובהתאם לכך יהיו ההחלטות והבחירות שאדם יעשה בחייו. אדם בעל תחושת מסוגלות עצמית גבוהה, מעריך את יכולתו להתמודד עם מטלות בהצלחה כגבוהה, וזה מוביל אותו להשקיע מאמץ בביצוע גם לנוכח קשיים ומכשולים. למסוגלות עצמית יש השפעה ישירה על ההצלחה שלנו ועל היכולת להתמודד עם מצבים שליליים.

בהשגת מטרות, בעבודת ה' ובתחומים רבים נוספים, לעיתים נדרשת אמונה בעצמנו, להתעלם מכל המלעיגים, מהקולות המחלישים, חיצוניים ופנימיים. פשוט לעמוד איתן גאה ומאמין (בגבול הטעם הטוב 😊) ביכולת שלנו להצליח לעשות את הדבר הנכון בצורה טובה.

בברכת שבת שלום,
בתיה הרשקוביץ

יועצת ומטפלת לבחורות ונשים צעירות, קליניקה בירושלים
ליצירת קשר: batyaherskowitz@gmail.com  | 052.7641.669