נפש האדם מפרשת וירא: מה שאתה מוסר עליו נפש, נשאר שלך לנצח

התורה מתארת לנו בפירוט רב כיצד אברהם אבינו אירח את שלושת המלאכים. כתוב בגמרא שבשכר 'חמאה וחלב' זכו למן, בשכר 'עומד עליהם' זכו לעמוד הענן, בשכר 'יוקח נא מעט מים' זכו לבארה של מרים. בשכר ארוחה אחת, לשלושה אורחים, כלכל אברהם את כל עם ישראל במשך ארבעים שנה במדבר!

למה?

משיב ר' שמואל טרוביץ, משום שאברהם אבינו מסר נפשו על מצווה זו. הוא היה זקן מופלג, בן תשעים ותשע, ביום השלישי למילתו - זמן שהוא חולה שיש בו סכנה, הוא יושב בפתח האהל ומחכה בכיליון עיניים לאורחים, למרות החום הכבד ששורר בחוץ.
אחרי שנראים המלאכים מרחוק, הוא רץ לקראתם, מתחנן אליהם שישארו אצלו והוא טורח סביבם בעצמו. היה במעשה של אברהם כל כך הרבה מסירות לה' יתברך, שהשכר עבור מצוה כזו שכרוכה במסירות נפש רבה כזו הוא עצום.

אך לא רק שכר עצום וניצחי מקבלים על מצוות שמוסרים עבורן את הנפש. ישנה הטיה קוגניטיבית שנקראת השערת הצדקת המאמץ, מטרות שהיו קשות להשגה אך הושגו בסופו של מאמץ כביר, גורמות אושר והתרוממות רוח רבים יותר מאשר מטרות שהיו קלות להשגה ולא דרשו עבודה קשה. כלומר, לעצם השקעת המאמץ (בלי להיכנס לחשבון של האם המטרה עצמה שווה את ההשקעה או לא) יש ערך מוסף.

בפעם הבאה כשאנחנו נדרשים להתאמץ, אם נזכור כי למאמץ יש ערך מוסף, יכול להיות שזה יהיה מחזק.

בברכת שבת שלום,
בתיה הרשקוביץ, מטפלת רגשית
batyaherskowitz@gmail.com  | 052.7641.669