שמעתי פעם מישהו שסיפר שלתקופה ארוכה מחייו הוא חי במזרח הרחוק בחיפוש אחר משמעות. סופו של דבר הוא חזר לארץ וחזר בתשובה. הוא מספר שרק היהדות הציע לו חיים שמשלבים זוגיות ומשפחה ובעצם נתנה לו חיים מלאים, מאוזנים ומשמעותיים. בשאר הדתות הוא נאלץ לוותר על כל הדברים הנוספים שהוא רצה (כמו משפחה וכדו') כדי להשיג רוחניות.
"ראה למדתי אתכם... כאשר צוני ה' אלוקי לעשות כן בקרב הארץ" אומר הערבי נחל: הרבה מן הפילוסופים הקדמונים חשבו, שברצות האדם לחיות חיים קדושים ולהגיע לשלמות נפשית, צריך הוא לברוח מן הישוב למדבריות ולחיות בסגפנות ובפרישות מחיי העולם הזה.
לא כן היא דרכה של תורה – " ראה למדתי אתכם... כאשר צוני ה' אלוקי לעשות כן בקרב הארץ" – לא לברוח למדבריות אלא דווקא בקרב הארץ ובתוך העם צריך ואפשר לחיות חיי קדושה וטהרה.
בקליניקה אני פוגשת הרבה פעמים נשים שחושבות שהן סובלות מהפרעות כאלה ואחרות. חשוב לי לדייק להן כל הזמן שרק כאשר התנהגות מסויימת מפריעה לתפקוד היום יומי היא דורשת התערבות. במדריך למחלות נפש אחת הסימפטומים הנדרשים כדי להגדיר מחלה נפשית כמחלה, זה הפרעה לתפקוד היום יומי.
להתנתק מהחיים, מהמשפחה, זה הפרעה לתפקוד יום יומי. התורה בראש ובראשונה רוצה שנחיה חיים תקינים, עם קשרים אישיים, משפחתיים וחברתיים. היא לא אומרת לנו רק אם תפריעו לשגרת חייכם בצורה קיצונית או אז תצליחו להגיע לרוחניות הנחשפת.
שבת שלום,
בתיה הרשקוביץ
זה המקום שלך להביע את דעתך, סקרניות לקרוא :)
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר קול כבודה
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה — היו הראשונים להגיב על הכתבה
הגיבה:
הגיבה: