"אני ביאוש עמוק, אם קשה לך לקרוא, תעזבי כבר עכשיו..." | מליבה של מתמודדת נפש

אני בייאוש עמוק, אני אספר לכם קצת עליו, על הייאוש הזה. ומי שקצת קשה לה לקרוא שתעזוב כאן, עכשיו.

קשה לי ימים על גבי שבועות, שעות על גבי דקות - קושי שלא עוזב אותי שנים

מי מבין לנפש המורכבת, הסבוכה בתוך עצמה, מי יכול לרפא ולהבין עד עומקה...

כמה סערות אני עוברת, גלים ושיטפונות לא פשוטים.

ועדיין אני נשארת, לא בוחרת באפשרות הקלה, בוכה וסובלת, כל זמן וכל תקופה.

הנפש סובלת ואין מי שיאסוף, יחבק, ינחם, יתן כתף לתמיכה.

ועל זה היום אני בוכה, מתאבלת על חסר ואין -

על ריסוק של תאונה נפשית, על אבל של אובדן קירבה רגשית, על בדידות עמוקה, על דימום ומלח גס

על מציאות עגומה, על מר וגשם של ייאוש. אין מי שיכול לו לכאב, אין מי שאספר לו על ייסורי

רק אקליד על מחברת את כאבי.

אני לעצמי כותבת את המרור של חיי - ואולי אשלח להראות לכמה מקרובי.

ייאוש. זה מה ששולט בחיים שלי עכשיו, כאב יייאוש, ייאוש, כאב. כמה מר, כמה לא מתוק. כמה חושך כמה לא אור.

אני עוברת ימים לא פשוטים, יש פלאשבקים מטורפים, זאת אומרת שאני יכולה להיות במצב רוח מצוין כזה, לשוחח עם חברה, ופתאום ברגע אחד המצב רוח נוחת בלי סיבה ואני מתחילה או לבכות או להיות במצוקה גדולה בלי הסבר.

הצפה מטורפת של כאבים נפשיים שמגיעים מהלב וחוסר אונים שאין לי מה לעשות איתו.. זה יכול לקחת כמה רגעים ולעבור וזה יכול לקחת כמה שעות שבהם אני מושבתת ולא יכולה לעשות כלום, אני מוצפת בכאב נפשי איום ונורא, כאב שאני רק רוצה שייגמר ומוכנה לעשות הכל, אבל הכל בשביל שיעזוב אותי, הכאב הזה הוא מפלצתי וכשהוא מגיע הוא שולט באכזריות כזו שמשאירה אותי קפואה או עם קשיי נשימה.

אואוו , את האמת, אני מפחדת מהצפות הבאות, איך הם יהיו, אני רועדת מפחד מהם, ממש. אני מפחדת נורא מההצפה הבאה, מתי תגיע, איך היא תראה. יודעת שאין לי עליה שליטה, שהיא מפחידה, שהיא אוכלת כל פינה טובה, נוגסת אותי באכזריות, חותכת אותי , מטריפה את שפיותי. לא רואה כלום מבעד למסך עבה ושחור, רק רוצה לסיים ולגמור הכל.

אני יודעת שאין לי איך להימנע - כשהיא מגיעה אני מצטמקת מולה, אני נכנסת לבועה של טירוף חושים, לא רואה אנשים ודמויות שם בפנים. רגשות ותחושות נוראיות מתערבבות לי בעיסה קשה להכלה ואני מתפוררת, נאבדת ועפה טסה למחוזות אחרים ואני רוצה לחזור לחיים תקינים, לא להאבק על שפיות וחיים.

האם אצליח? האם ההצפה הבאה תיראה כך? אולי היא תגיע אחרת ולא מתאכזרת?

אתכם בתקווה שלא תהיה הצפה הבאה, אבל אם נהיה ריאליים, אז בטח שיבואו עוד, אז שיגיעו ואני אצליח לצלוח אותן בשלום, שיהיה לי תמיד את התקווה לצאת מהן ולעבור אותן ולהמשיך הלאה בחיים.

נתתי לכן הצצה קטנה לעולמי הסוער...

בהערכה לכל אחת שקוראת את זה, ומלא כוחות לכולנו,  איילה.