על הכתפיים של אבא | קובי קורנפלד

וּבַחֲלוֹמוֹ אֱלֵי חוֹף הוּא פּוֹסֵעַ

רַגְלָיו הַיְּחֵפוֹת נוֹשְׁקוֹת אֶל הַיָּם

בְּתוֹךְ הַחוֹל הַזָּהֹב הוּא טוֹבֵעַ

עִקְבוֹתָיו מוֹלִיכוֹת אֶל אֹפֶק נֶעֱלָם.

בִּשְׁמֵי הַתְּכֵלֶת מֵעָלָיו הֶבְזֵקֵי תְּמוּנוֹת

תַּחֲנוֹת תַּחֲנוֹת מִמַּסְּעוֹת חַיָּיו

וּשְׁנֵי זוּגוֹת עֲקֵבוֹת בַּחוֹל טְמוּנוֹת

הָאֶחָד שֶׁלּוֹ וְהַשֵּׁנִי שֶׁל אֱלוֹקַיו.

וְהִנֵּה הוּא מַבְחִין שֶׁבְּרִגְעֵי הָאֲפֵלָה

בַּתְּקוּפוֹת הֲכִי חֲשׁוּכוֹת בְּקוֹרוֹתָיו

רַק זוּג עִקְבוֹת אֶחָד בַּחוֹל נִתְגַּלָּה

מַשְׁאִיר אוֹתוֹ לְבַד עִם כָּל קֻשִׁיוֹתָיו.

אֵ-לִי אֵ-לִי, הוּא זוֹעֵק, לָמָּה עֲזַבְתָּנִי

הִסְתַּרְתָּ פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי, אֵ-ל מִסְתַּתֵּר

אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדְךָ, לָמָּה נְטַשְׁתַּנִי

בָּדָד מוּל כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ אִוָּתֵר.

וּבַת קוֹל מְנַהֶמֶת כַּיּוֹנָה אָז מִשָּׁמַיִם תִּקְרָא

בְּנִי יַקִּירִי, אֲפִלּוּ לְרֶגַע קָטֹן לֹא עֲזַבְתִּיךָ

לֹא אָנוּם וְלֹא אִישַׁן, עִמְּךָ אָנֹכִי בְּצָרָה

בְּכָל צָרָתְךָ לִי צַר, אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךָ.

דַּע לְךָ, כִּי הָעֲקֵבוֹת, עִקְבוֹתַי הֵם שֶׁרָאִיתָ

בְּאוֹתָם רִגְעֵי קֹשִׁי לֹא נְטַשְׁתִּיךָ

מִשָּׁמַיִם צְעָדֶיךָ שָׁמַרְתִּי, אֶל צַעַרְךָ אַבִּיטָה

בְּרַחֲמִים גְּדוֹלִים בְּנִי עַל כַּפַּי נְשָׂאתִיךְ.