הטיפ של שרה חג'ג' - ביצים קשות ונגמרו החגיגות (של שישי בצהריים)

אני שרה חג'ג', בת 40 ואמא לעשרה ילדים ב"ה, 3 מתוכם נשואים. אחד הדברים ששינו לי את ימי השישי היא ההבנה שלא כל ארוחה ביום הזה צריכה להיות חגיגת בישולים.

פעם הייתי משקיעה במיוחד בארוחת הצהריים של יום שישי. אני יודעת שלא אצל כולן זה כך, אך אצלי המנהג היה טבוע עוד מהדורות הקודמים, בהם בכל יום שישי מתקבצים למרק בשר עם קוסקוס ואוכלים יחד כל המשפחה - תוך כדי ההכנות לשבת.

מה הייתי מכינה? מה לא. מרק עשיר עם כל התוספות, סיר שמתבשל שעות, טעימות, תיקונים, עוד קצת מזה ועוד קצת מזה. עד שהייתי מסיימת – כבר הרגשתי שסחטתי מעצמי את כל הכוחות שנועדו לשבת עצמה. במקום להיכנס לשבת רגועה, הייתי נכנסת מותשת.

באיזשהו שלב עצרתי ושאלתי את עצמי: למה בעצם? הרי הארוחה המרכזית היא בערב שבת ובבוקר שבת. אז למה לבזבז אנרגיה יקרה על ארוחת הצהריים?

מאז אימצתי לי מנהג קבוע: ארוחת צהריים קלילה ופשוטה – ביצים קשות ולחמניות טריות מהמאפייה. אני קונה לחמניות חמות וריחניות, מבשלת ביצים, מוסיפה ירקות חתוכים או ממרח קליל, אם יש כמות סלטים גדולה לשבת - אז גם ממנה אני מוציאה טעימות – ויש ארוחה משביעה, נעימה, בלי סירים כבדים ובלי בלגן במטבח.

את הכוחות שאני חוסכת בצהריים אני משקיעה בהכנות לשבת, בדברים שבאמת נאכלים ונהנים מהם. גם שם למדתי לצמצם: להכין רק מה שבטוח אוכלים אצלנו בבית. לא מתוך הרגל, לא כי “ככה תמיד עשיתי”, ולא כדי למלא את השולחן בעוד ועוד קערות שלא נוגעים בהן - רק כי ככה ראיתי בבית, או מתוך הלקאה עצמית.

הפשטות הזו העניקה לי מתנה גדולה: יום שישי רגוע יותר, נעים יותר, עם מקום לנשום ולהתכונן לשבת בשמחה אמיתית. לפעמים כל מה שצריך זו החלטה קטנה אחת שמעמידה מראה מול הפנים, ומזכירה לי מה טוב לי ולבית שלי, בתקופה הנוכחית, בלי התערבות של דעות אחרות - שאולי בזמנו נהניתי מהן, אך כבר לא רלוונטיות אליי היום.