מי (לא) צריך טיפול רגשי היום?

הרבה שואלים אותי מה בדיוק עושים היום בטיפול רגשי, ולמה כל כך הרבה נשים הולכות היום לטיפולים כאלו. אז אתחיל בדוגמא.

יום ראשון - אני נכנסת למטבח ורואה שהילד שלי שפך קערת חלב על הרצפה. אני כועסת מאוד ושולחת אותו בגערות רמות לחדרו.

יום שני- אותו מקרה של קערת חלב על הרצפה. ואני נושמת עמוק. עונדת חיוך קטן ומוסיפה: לא נורא זה יכול לקרות לכל אחד.

תגובה כל כך שונה בהפרש של יום אחד, מדוע?

כל אחת מאיתנו עוברת יום יום סוגים רבים של חוויות, מפגשים, מחשבות ורגשות. כך נבנית ומתפתחת ההסתכלות האישית על העולם, הביטחון העצמי, הדרך בה מגיבים לסיטואציות , הניווט בין ההחלטות בחיים, ההרגלים וכו'.

זכרונותינו נאגרים ונצבעים לא על פי האירוע האוביקטיבי שקרה, אלא לפי הרגש אותו הצמדנו לאירוע. את הרגש-הלב שחוה את הסיפור.

יש לנו מנעד רחב של רגשות: שמחה, רוגע כעס תסכול לחץ פחד חרדה עצב ועוד.

וקורה רבות שאנו חוות שני אירועים דומים כמעט לגמרי אך מגיבות באופן שונה באופן קיצוני, כפי שהראיתי לעיל.

אז מה קרה כאן בעצם?

אפשר להניח שמצב הרוח היה שונה בכל אחד מהימים, או לדייק ולומר שהפירוש שנתתי לאירוע בהתאם למצב רוחי,יצר אצלי הרגש לב שונה.

ועדיין נשארת השאלה מי האחראי לשינוי הקיצוני כל כך בתגובות שלי??

אם נגלגל את הסרטון של היום הראשון אחורנית, נגלה שאותה האמא הצועדת למטבח לא ישנה מספיק בלילה או אולי שמעה איזה ידיעה מעציבה בטלפון או שבדקה מה חשבון הבנק בעובר ושב. וכד.

ואילו ביום השני נמצא אמא שהספיקה להתפלל בבוקר או לאכול ארוחה טובה או לפטפט עם חברה קרובה.

וכולנו מכירות היטב את המהלך הזה. והרי הוא הגיוני ופשוט מאוד.

האמנם??

אם כך נאמר,שאני צריכה לדאוג להיות כל חיי סביב אנשים שמחים, לדאוג לצרכי ולדאוג לעשות רק מה שעושה לי טוב.על מנת להגיב בשמחה ובטוב לבב למקרים שלא תכננתי מראש.

הלוואי שכן.  וכל עוד אפשר אז כדאי מאוד. אך בתור אשה שהיא  גם אמא ורעיה ובת וחברה ושכנה ועובדת למחייתה אין לי אפשרות להימצא רק היכן שטוב ונוח לי פיזית נפשית ורגשית.

והעולם לא מסתובב בדיוק כמו שרציתי ותכננתי וקיוויתי ואפילו התפללתי.

או כפי שאמרה לי אחת החברות "אל תדאגי, הכל במילא ילך בדיוק לא כפי שתכננת"

אז מה אעשה?

האם נגזר עלי להיות מטולטלת נסחבת אחרי הסיטואציות שמזמן לי הקב"ה ולשרוד בתוכן ורק להשתדל לא לאבד שליטה?

ממש לא. ואפילו להפך.

כאן בדיוק אנו נדרשות להתחיל את עבודת המידות שלנו. לזכך את תכונות הלב והנפש ולהטיב את הרגשתנו.

איך? האם עלי לכבוש את כל רגשותי השליליים להסתובב בעולם עם חיוך גדול מאוזן לאוזן ולצחוק מכל בשורה.גם כשאני מרגישה ההפך לגמרי?

לא בדיוק.

יש לזכור שגם הרגשות החיוביים וגם הרגשות השליליים נבראו על ידי הקב"ה וכולם לתועלת הגיעו , ויש לבדוק ולבחון מה מטרת בואם.לכל רגש יש את השליחות שלו.וכדאי לעשות בדיקה אישית באופן קבוע ולבדוק מאין הגיעו אלי אותן רגשות,מה הם באו לשרת והאם הם עדיין נצרכים או שהם נטבעו כבר במערכת ונהפכו ללא צורך לטבע שני.

איך עושים את זה??

אז ברוך ה' היום, יש היום מודעות ההולכת וגדלה להיבט הרגשי, המקרין על כל החיים. וישנם דרכים רבות רבות לעשות כן. אחת הדרכים היא בטיפול רגשי.

המודעות שהולכת ומעמיקה עם הזמן נעשית בעזרת הקשבה, התבוננות, והסתכלות ממקום חדש על חוויות בחיינו. כאשר המודעות החדשה מאפשרת לנו לבחור מחדש. לבחור אחרת. לבחור לפי הרצון והמצב ולא לפי הדפוסים הידועים שנרכשו במשך השנים.

אנו חוזרים לביקור קצר בעבר ואוספים מידע על התנהלות הנפש במצבים מסוימים. דרך החזרה אחורה ניתן לנו להתבונן בדפוסים ולבדוק האם וכיצד אפשר להתקדם בלי להשאיר רגש לא מוכל. סיטואציה לא פתורה.

וכך, לאט לאט, מגיעים לרווחה נפשית שמובילה אותי להיות אדם יותר מתוקן השולט ברגשותיו לתועלתו והופך לשליח מתוקן יותר בעולמו של הקב"ה.