כתב רבי אברהם דוב מאווריטש זצוק"ל בספרו 'בת עין': כשיסתכל האדם תמיד במבט אמיתי על חייו בענייני פרנסתו איך ה' יתברך זן ופרנס אותו ואת כל בני ביתו עד לרגע זה ממש, והכל נעשה בהשגחה נפלאה בחן ובחסד וברחמים כדכתיב: "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון" ויאמין ויבטח בחסד ה' יתברך שיזמין לו פרנסתו וכל צרכיו גם בעתיד במשך כל ימי חייו בלי כל התחכמות וערמומיות מצידו.
ואז יפנה לבו מכל תחבולותיו ויהיה ליבו נכון ובטוח לעסוק בעבודת ה' ובתורתו, תורה אור, שהתורה תאיר עליו את אור קדושתה ויעלה ממדרגה למדרגה עד שיזכה
להיות בבחינת משכן, שתישכון בתוכו שכינתו של ה' יתברך.
ועיקר העבודה צריכה להיות תחילה באמונת ה' ובבטחון בו יתברך, שבו גנוזה עיקר הקדושה של יהודי שחי במחשבתו: "שיויתי ה' לנגדי תמיד" ואז ממילא ה' משגיח עליו תמיד להחיותו ברוחניות ובגשמיות.
"אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו" המחשבות אלו המסתרים, ומי שמדבק מחשבות אלו לה' ומסיר דאגתו, וכי ה' לא יראנו?
זה המקום שלך להביע את דעתך, סקרניות לקרוא :)
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר קול כבודה
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה — היו הראשונים להגיב על הכתבה
הגיבה:
הגיבה: