בספר 'טעמי כהונה' כתב: 'מידה זאת של אמונה היא יקרה מאוד והיא נצרכת לאדם גם בגשמיות וגם ברוחניות. כי מונעת מהאדם את הצער ואת הדאגה שחכמי הרופאים נלאו למצוא לה תרופה
כמו שאמר שלמה המלך-"רוח איש יכלכל מעשהו ורוח נכאה מי ישאנה".
דהיינו, מי שיש בו רוח של אמונה שכל מאורועתיו לטובתו מה' יתברך, ואינו דואג את דאגת מחר כי המחר עוד לא הגיע, הרי הרוח הזאת היא הרפואה לכל התחלואים. ואילו זה שאינו מאמין שהכל לטובה מאת ה', המדוכא בצער, כי חושב שכל חייו 'במקרה' ובוכה על מר גורלו הוא אשר עליו נאמר-"רוח נכאה מי ישאנה".
כמעשה המובא בתורה על יוסף הצדיק: מאותו יום שנמכר לעבד וכל סדר השתלשלות חייו ועד בוא היום שאביו יעקב מגיע אליו, היתה אמונתו של יוסף אחת: 'כך גזרה חכמתו יתברך וזה רק לטובתי'.
לכן אמר יוסף :"אתם חשבתם עלי לרעה והאלוקים חשבה לטובה".
כי בזמן שאדם מאמין שה' תמיד איתו, אף על פי שבעיני אחרים הוא מסכן, הוא עצמו יודע שה' חושב לטובתו ובקרוב תגיע שעתו, כדברי חז"ל: "אין לך אדם שאין לו שעה".
זה המקום שלך להביע את דעתך, סקרניות לקרוא :)
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר קול כבודה
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה — היו הראשונים להגיב על הכתבה
הגיבה:
הגיבה: