שכיחות של הפרעות קשב וריכוז / אתי רוזנצוויג

כבר אמרנו שהתחושה היא של מגפה...אז הנתונים הכמותיים יעשו קצת סדר.

תופעה זו נחקרת בספרות הרפואית משנת 1902. בשנת 1980 דיווחו על כ-3% -2 מהאוכלוסייה. בשנת 2000 דיווחו על 3%-5% , היום המחקרים נעים בין 12%-17% ואפילו 20%.

כמובן שיש שונות מגדרית ותרבותית. בפועל, נראה בכול כיתה ממוצעת 4-5 ילדים לפחות השייכים לקטגוריה זו.

כמובן, שלא נתייחס לקושי זמני, או  אם ידועה סיבה ברורה להתנהלותו של התלמיד, לפגיעה קלה באיכות החיים של הילד או לתלונה רק מאדם אחד בסביבה. שישה חודשים לפחות, פגיעה בשני מקומות עיקריים בהם הילד נמצא, גיל הילד {היו סימנים מחשידים לפני גיל 7,היום כבר מטפלים בגילאי 4-5 ! כלומר אין יצירה פתאומית ראשונית של הפרעה זו } וחומרת הבעיה הם הבסיס לפניה לברור.

האבחון המסורתי

עד כה הליך האבחון המקובל הינו   פניה לרופא התפתחותי, נוירולוג, פסיכיאטר-{במקרה ויש בעיות התנהגות חמורות, דיכאון או סימנים נוספים המצריכים ברור} או רופא ילדים שהוכשר לצורך אבחון קשב וריכוז. ע"פ חוזר מנכ"ל משך זמן מבדק של הילד אמור לקחת לא פחות מ-45 דקות!!! אני , באופן אישי, אוהבת לעבוד עם נוירולוג מקצועי ורציני שיושב עם כל ילד לפחות שעתיים!!! לצערי, בשל היותו "עוף בודד"  וחריג לגמרי זמן ההמתנה לתורים אצלו הזוי. כך ילדים רבים פונים למרפאות קשב  ע"פ זמן ההמתנה לרופא...מחוויות ההורים  אני למדה כי משך הזמן הממוצע בו הם בקליניקה הוא כשעה וחצי. למעלה משעה בהמתנה ופחות מחצי שעה בפנים ....!!! ההליך המסודר דורש מלוי טפסים של  אנשי המקצוע המכירים ועובדים עם הילד, בבדיקה הבודק אמור להתרשם גם מהטפסים, גם מתשאול נכון של ההורים אך גם מראיון ועריכת מבדקים וכלים שיועברו לילד.

מצער, אך זה במקרים רבים לא כך. בשל חוסר במשאבים כדוגמת מספיק רופאים ומכונים, מה שיוצר לחץ של זמן, פעמים רבות הרופאים שרוצים לתת את המרב אינם מסוגלים להתמודד עם הלחץ והצורך המרובה . בשל תנאים אובייקטיבים המקשים על עריכת אבחון באופן מעמיק ע"י הרופא הבודק, האינדיקציה המשמעותית עליה מסתמכים היא השאלונים שמולאו ע"י הצוות החינוכי וכך ההורים מקבלים את הרושם כי המורים המתקשים בהתמודדות עם ילדם חרצו את דינו ולא מדד מדויק.

כמובן שאין צורך לתאר ולפרט את מערכת היחסים בין המחנך להורים שכתוצאה מהתמודדות המחנך בסיטואציות כואבות, בפרט של  הפרעות בכיתה, חוצפה, קשיי משמעת הגיעה לקונפליקט לא פשוט. ההורים רואים את הילד באופן אחר. בבית נדרשות ממנו משימות אחרות לגמרי והוא נמצא במרכז, עליו אלומת אור חיובית. בכיתה, לעומת זאת, הקושי פורץ בשלב מוקדם יחסים וככל שהדרישות הלימודיות גדלות ההפרעה בולטת. נקל לשער לאחר הבנת מערכת היחסים, מה חשים הורים שמגיעים {סוף סוף}לאבחון ומרגישים שסותרים על פניהם עם חזרה נוספת על קביעת המחנך.

מהיום-לא עוד!!!  לפעמים חלומות מתגשמים!!!