בס"ד
תוך כדי שיעור ההתעמלות , בין שכיבות סמיכה לסקווטים , אני שומעת את חברתי אומרת לכולנו : אתן יודעות מתי אני מרוצה ? מתי הבית נראה כמו שאני חולמת ? באיזה יום אני אומרת –וואו , כך אני רוצה שחיי יראו ?
והיא ממשיכה תוך כדי ההתעמלות :זה קורה בערב פסח – ממתי שהגברים יוצאים לבית הכנסת עד שהם חוזרים ואנו מתחילים את ה"סדר".
פחות משעה !!
- - -
הדברים התנפצו לי מול הפרצוף , ואז הבנתי את גודל האבסורד
שנה שלמה אני יזעה עובדת מנקה ומסדרת . רודפת אחרי כביסות אבק וסירים . מנסה להגיע לאידיאל ... וכל זה בשביל פחות משעה??
הכול בסדר איתי?!
ותאמינו לי שאני לא מהמגזימות . וגם אין לי קטנטנים ...
אני חושבת לעתים שאנו רודפות אחר דברים שלא קיימים . אחר שלימות לא מציאותית . מצירות בדמיוננו איזו תמונה אידאלית - אך לחלוטין סוראליסטית – שלעולם לא תתגשם
אחרי ששמעתי כשיקוף – את דבריה של חברתי , הבנתי...
אם ברצוני להגיע לשלמות , עלי סוף סוף להשלים עם כך שאינני מושלמת !
כשאחוש ואדע שאינני מושלמת – ארגיש את הצורך בהישענות על בורא עולם . כשאשען על בורא עולם , מתוך ענווה והכרה במגבלותיי
רק אז אגיע לרוגע המיוחל ,
ורק אז אתחיל לחוש שלימות אמתית מהי
משהו צריך לקרות כאן, חייבים לשנות את התפיסה הדורס(ש)נית הזו!
זה המקום שלך להביע את דעתך, סקרניות לקרוא :)
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר קול כבודה
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה — היו הראשונים להגיב על הכתבה
הגיבה:
הגיבה: