תגידי, דקה לנשום כבר היה לך היום?/ פזית נאמן

אז עבדת שעות בבית, וניקית, ושטפת את הכלים ואת הסירים והברקת, וסידרת והחזרת למקום.
בישלת לכולם מה שאוהבים, כדי שיאכלו את האוכל הכי ביתי, טעים ובריא שאפשר, כל אחד לפי בקשתו.
דיברת עם אמא של החבר של הילד לתאם יום למפגש בניהם, עזרת בשיעורי הבית, הסברת לילדים שלא רבים ומכבדים אחד את השני, ישבת איתם להכין שיעורי בית, התפנית לכבס לייבש ולקפל , שמת בארונות. טיטאת שוב, ניקית שוב את השולחן מארוחת הערב, קילחת, טיפלת, שוחחת, הרדמת.

עשית את המיטב, ועכשיו מה איתך?

האם דאגת לעצמך היום? האם חשבת למלא את עצמך? לעשות משהו עבורך שייתן לך כח? את רק בן אדם. נכון, מתוקף היותך אמא את קצת יותר ואת לוקחת על עצמך, אבל היי, גם לך מגיע!

אז המלצה אישית חמה: תעשי לעצמך הפסקה קטנה ושבי לך, לא לא, בלי לסדר שניה את פינת האוכל שוב, בלי להרים מהרצפה רק עוד כמה חלקים מהמשחק שהילדים שכחו לאסוף, פשוט תשבי, עם כוס של משקה חם, ותכתבי לך. תכתבי להשם כמה עשית היום, ותודה על זה, את יכולה לפרט, את יכולה שלא, תבקשי מהשם להצליח במשימה שניתנה לך, להידמות לאימותינו הקדושות, בימינו.

קחי לך כמה דקות של שקט, של מחשבה, מה ישמח אותך? תכתבי זאת, כי מגיע לך ובעזרת ה' שאי תפילה שתוכלי לממש זאת, כן כמו אחת מהמשימות היומיומיות שיש לך. כי גם את חשובה!