עגלה עם סוסה / אורה כהן

עגלה עם סוסה
זהו. החלטתי.
כמו שיש נתיב צהוב- אדום, מהיר, בכביש לתחבורה ציבורית,
יקימו נתיב תכלת ורוד (פוקסיה!), לעגלות תינוק ואימותיהן.
מה אנחנו לא 'ציבור'?
אפילו תמרור מרתיע יש לי: "זהירות טיטול מלא!"
ושכל מי שיעלה עליו יקבל דוח קשה ומייסר. ויהיו מצלמות, ופקחים – כל שתי דקות. כמו ברכבת
הקלה. חמש דקות נסיעה העברת את הרב-קו 3 פעמים לבדיקה.
ככה צריך, לא?.
כי אי אפשר, פשוט אי אפשר לעבור עם עגלה!!
יש את האלה הפרקטיות שפשוט דוחפות את הגלגלים הקדמיים על הקרסוליים של מי שמפריע לעבור. אחח.
ואז מתנצלות. בטח. זה בטעות. בטח בטעות. טעות גמורה... !
לא. אני לא עושה את זה.
לא כי אני נימוסית או משהו חלילה,
פשוט לבוגבו שלי יש גלגלים כל כך נמוכים, שאפילו את הנמלים על המדרכה היא לא מועכת :)
ויש את האלו שאומרות -
"סליחה...?"
"סליחה!"
"סליחה?!"
"סליחה גברת..."
"סליחה, ילדהההה!"
כאילו הן לפני יום כיפור.
לא, אף אחד לא שומע אותן. והן יודעות את זה. אבל מה אפשר לעשות?!
אם זה לא היה מעיר לי את הילדה, כבר מזמן הייתי מתקינה צופר של אוטובוסים מקדימה. פאפפ!
אבל יש שיא של שיא, וזה כשמישהי עם... עגלה, חוסמת את המעבר.
בואי, חמודה. את אמורה להבין את הסירה שלי כי את בתוכה, אם לא שמת לב, אולי! תפקחי את
העיניים!
לא. במחשבה שניה יש לי שיא אחר.
השיא האיום הזה, הוא שאת מגלה את עצמך, עומדת באמצע מדרכה ומפריעה למישהי לעבור.
כן.
זה הכי מעצבן שקיים.

שלכן

אורה

 המשפט של השבוע: הלוואי והכספומט היה עובד כמו חבילה של מגבונים: מושכת אחד, יוצא שמונה

סליחה גברת? את לא יכולה להיכנס עם זה- יותר מ100 נשים אהבו את הפוסט הזה לחצי כאן לקריאה