על קצה המזלג טיפול בנערה בסיכון / חלק ב'

בס"ד

לחלק א' לחצי כאן

בשבוע שעבר סיפרנו על שושי, נערה מתבגרת הסובלת מקשיים רבים. נתחנו את האישיות שלה ע"פ התיאורטיקן קוהוט, היום ארצה להמשיך בניתוח הקשיים שלה ע"פ חסכי הילדות ובהמשך אפני הטיפול:

ע"פ וויניקוט:  דרך הסביבה אנו מארגנים חוויות: דחפים, תפיסת מציאות, תחושת עצמי וכד' ואם נוצר מצב של קטיעת החוויה הפסיכולוגית של העצמי בכך שצריך לרצות את אמא או המטפל העיקרי מהר מדי נוצרת אישיות של עצמי כוזב. כייוון שושי נאלצה בילדותה "לשרוד" ולהתאים את עצמה למצב המשפחתי בבית- התקפי זעם של האבא, מצבי סטרס של האמא ובעקבות כל חוסר זמינות רגשית שלה לשושי בהיותה תינוקת למדה שושי להגיב בצייתנות ובריצוי. אפשר לראות את זה בקשר איתה גם כיום- אם נוצר מצב שבו היא התפרצה על מחנכת הכיתה בצעקות וקללות כיוון שזו לא נענתה אליה מיד היא נוהגת יום למחרת לבא עם פרחים ושוקולד או אף מתנה ולכתוב מכתבי סליחה ארוכים על מנת לרצות את המורה. שושי בטוחה שאם המורה לא מגיבה אליה מיד זה כיוון שהיא נוטרת לה טינה ע"כ שהתפרצה קודם... היא אף נוהגת לומר "המורה כבר לא חברה שלי..."ובתקופות ארוכות נוהגת ליזום שיח טלפוני כמעט מדי יום עם מחנכת הכיתה. בטיפול הרגשי אצל התרפיסטית נוהגת לדבר רבות על החשש שלה מפני התפרצות זעם כלפי התרפיסטית וכתוצאה מכך איבוד הקשר. אי לכך חוששת מהעלאת כעסים כלפי המטפלת.- כלומר יש ביטוי לעצמי הכוזב גם בחדר הטיפולים.

בנוסף וויניקוט מדבר גם על עבריינות- אזכיר כאן ששושי נוהגת לגנוב חפצים או כסף של חברותיה ואף של מורות. הדבר אינו קורה לעיתים קרובות אך בהחלט מתרחש. בהתנהגות זו ע"פ וויניקוט זו התנהגות אנטי סוציאלית שמבטאת חסך.

כיצד נטפל??

מחנכת הכיתה משמשת לה כתחליף לדמות אם/ אב, או כדמות מטפלת יציבה. שכן היא מקיימת איתה קשר מכוון בתוך הסביבה הטבעית שלה.

הצוות מכיר בחסכים הרגשיים וכתוצאה מכך הלימודיים וכו' ומציע דרכים להתמודד עם הכשלים ההתפתחותיים שלה. הצוות מקבל הנחיה וליווי.

פדגוגית התאמה- יש התאמה מבחינה לימודית- מקבלת הארכת זמן במבחנים, מקבלת עזרה במהלך המבנים וכו'

בטיפול הרגשי נעבוד ע"פ התאוריה של קוהוט- הגישה האינטר- סובייקטיבית- ללמד אותה ליצור יחסי קרבה בלי פיצוי כל הזמן. כך למשל הוחלט שהמחנכת תפסיק לקבל ממנה פרחים ומתנות לאחר התפרצויות הזעם של שושי ותנסה ליצור איתה שיח על מה שהתרחש בזמן ההתפרצות. – כמובן לאחר שתירגע.

המחנכת והתרפיסטית משמשות "אחר משמעותי" עבור שושי.

מעל הכל- כל התכנית המותאמת לשושי מתרכזת בכתיבת התל"א- תכנית לימודים אישית, הכוללת מטרות בכל התחומים: לימודיים, שפתיים, התנהגותיים רגשיים וחברתיים. וכוללת אף תכנית לעבודה עם  ההורים- או במקרה הספציפי הזה עם האם בלבד שכן האב לא כשיר לכך.

בהדרכה המורה מודרכת להקשיב היטב לעולמה הפנימי ולרגשות ההעולים בה נוכח ההתפרצויות של שושי  ומתוך מודעות להתפתחות הפנימית שלה תוכל לעודד את שושי ליצור שינוי ג"כ.

בהדרכה דובר גם על המרחב הפוטנציאלי (וויניקוט)- יצירת יחסי קרבה שיאפשרו לשושי לבטוח בדמות המחנכת.

התערבות נוספת: במפגש הקבוצתי עם התרפיסטית עובדים על  יצירת דיאלוג- שמיעת האחר וצמצום רגשות של ריחוק וניכור . פעם אני מדברת והאחרת מקשיבה וכן להפך.

בתחום זה יש קשיים עם הדיאלוג-  כשהתרפיסטית מנסה ליישם איתה בטיפול הפרטני את מה שנלמד במפגש הקבוצתי שושי מגיבה בחוצפה, והתרחקות.. או מול המחנכת יש  העלבה של המורה.. בריחה באמצע השיחה.  בהדרכה  אנו לומדות לעבד את הרגשות שעולים בנו נוכח התגובות המתסכלות של שושי ודרך הדיאלוג לחבר את שושי למציאות. שאנו כאן ונשארים כאן למרות ההתנהגות הלא הולמת שלה וכו'.