אז למה כל כך אכפת לנו מה חושבים עלינו? מסתבר שזה לא "סתם רגישות יתר"...
הצורך בנראות: להיות קיים זה להיראות הצורך שלנו בנראות הוא לא עניין של אגו או רדיפת לייקים, אלא צורך הישרדותי עמוק.
נראות = שייכות
כשאנחנו מקבלים אישור מהסביבה, המוח שלנו מבין שאנחנו חלק מהחבורה, מה שאומר שיש לנו הגנה ואוכל. היום זה אולי לא עניין של חיים ומוות מול נמר, אבל המוח שלנו עדיין מתרגם התעלמות לאיום קיומי.
החרם והמוח: כשהלב נשבר המוח מאותת כאב, מחקרים ב-fMRI גילו שכשאנחנו חווים דחייה, האזור שנדלק במוח הוא בדיוק אותו אזור שמעבד כאב פיזי
עבור המוח שלנו, "כתף קרה" מחבר, או דחייה מהחבר'ה - כואבת בדיוק כמו מכה יבשה ברגל או כווייה באצבע. המוח לא באמת מבדיל בין עלבון למכה מבחינתו, פגיעה חברתית היא פציעה לכל דבר.אם אתם מרגישים צורך עז שיראו אתכם, או אם דחייה מרגישה לכם כמו כאב פיזי אתם לא "דרמטיים" אתם פשוט אנושיים
להצטרפות לקבוצת תכנים בנושאים פסיכולוגיים:
זה המקום שלך להביע את דעתך, סקרניות לקרוא :)
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר קול כבודה
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה — היו הראשונים להגיב על הכתבה
הגיבה:
הגיבה: