בשבת האחרונה שיתפה אותנו ביתנו בת ה-13 כי מאז כתה א' היתה לה "שנה רגילה" אחת בלבד!
בשאר השנים היו מאורעות לא שגרתיים רבים, ביניהם הקורונה , מבצעים קרביים ומלחמות...🥷🏼
לצערנו ילדי השנים האחרונות מלומדים באי שיגרה ובטלטלות נפשיות, וגם כעת כשברוב אזורי הארץ חוזרים לשיגרה, עדיין ישנם ילדים רבים שמתקשים לעשות את המעבר החד בין השהיה בבית למעבר למסגרת הלימודים.
נדרשת מאיתנו ההורים הבנה והכלה וגם תזכורת כיצד להיות שם עבורם.🫂
אספתי מספר נקודות ששווה לשים אליהן לב:
📌כשילד משתף בקושי ובאי רצון ללכת לגן/ לבי"ס- לא נבהלים😳
זה לגיטימי ונורמלי.
מודעות לקושי עשויה להקל על תגובותינו.
📌הבעת הזדהות לקשיי המעבר ומשפט מכיל ומנרמל כמו: "יש הרבה ילדים כמוך שלא אוהבים/מתקשים לחזור..."👥 מקלה משמעותית.
📌הצעת עזרה לקושי כמו: "מה לדעתך יוכל להקל עליך?"
כשהעדיפות תמיד שהפתרון יגיע מצידו של הילד.🤓
📌אפשר לחשוב על דרכים יצירתיות כמו:
יצירת סיפור משותף/תאטרון בובות תוך פיתוח שיח סביב המעלות שבשיגרה והקשיים שסביבה וכד'🪆
📌הבעת עידוד, נחמה ותקוה שגם התקופה הזו תעבור במהרה ותביא עימה חידושים מהנים ומשמחים (כדאי לחשוב יחד על ההנאות שבדרך)💃
📌וכמובן- אמון מלא בילד שיצליח להתמודד ולהתחשל גם הפעם,
ואמונה חזקה שגם חלק זה הוא בלתי נמנע במסעו של הילד ומייצר עבורו רווחים כגמישות, סתגלתנות, אומץ ורכישת כלים חשובים נוספים עבורו❤️🩹
חזל"ש בטוח ונעים לכולנו❣️
זה המקום שלך להביע את דעתך, סקרניות לקרוא :)
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר קול כבודה
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה — היו הראשונים להגיב על הכתבה
הגיבה:
הגיבה: