כשיש בבית "ילד רגיש מאד" - לזרום איתו או להתעלם?

את המושג "ילד רגיש" מן הסתם שמעתם, ואולי אף בזכרונכם צפה דמות של אותו ילד רגיש ועדין נפש או ילדה רגישה במיוחד.

ויתכן שזיהיתם בעצמכם את אותו ילד שגדל למבוגר...

או שילדכם/ילדתכם מסתמן כרגיש במיוחד...

איך מגיבים לכך?

האם נכון "לזרום" עם הרגישות, לרפד את דרכו ככל האפשר, להגן, לגונן ולהסיר מכשולים?!

או שאולי עדיף להתעלם מהרגישות ופשוט לא לראות בקיומה?!

כתמיד נעדיף את דרך האמצע, המווסתת והמאוזנת.

לא נתעלם מהרגישות, נכיר בה ונכבדה אך יחד עם זאת -
עבודתנו הפנימית היא לא לפחד מקיומה!
לדעת שהיא בר חלוף, ואינה גזירת הגורל עד 120!

דרכה ילדנו ילמד להתחשל, להתחזק ולהתמודד עם החיים שהמציאות מזמנת לו!

נוכל להקל בעצם ההקשבה לקושי, נכיל את רגשותיו,
ויחד עם זאת - נאמין בכל לבנו שהוא יצליח להתמודד עם אותה רגישות ואף יתעצם ויגדל בזכותה.

כך ברגישות ובנחישות נוכל להעניק לילדנו ערך מוסף של מסוגלות והעצמה בד בבד עם רגישותו המולדת.

אסתי אברהם פסיכותרפיסטית cbt ומנחת הורים מוסמכת.