מי שחוותה את התחושה הזו אי פעם יודעת, שיש לפעמים בחיים דברים שהסתבכו לנו, ונהיו פקעת ענקית וכואבת. כמו פצע מוגלתי. שפשוט מעדיפות לא לגעת בו. הוא קיים, הוא מזוהם. אבל אנחנו מעדיפות לכסות אותו בשרוול ולהתעלם מקיומו.
כי פוחדות שאם נדבר עליו, אם נצליח בכלל לסדר ולהעביר אותו- אנחנו נוצף ולא נעמוד בזה
אבל אתן יודעות מה הבעיה בכאלו דברים? שגם אם לא מתייחסים אליהם, הם גורמים לנו את האנרגיה בנפש! שבמקום להתחיל יום עם 100% סוללה בנפש, 60% סוללה הלכה על להדחיק את זה עוד לפני שהתחלת את היום!
לאט לאט למשוך את החוט של הפקעת מול השם יתברך, להקשיב לנפש, היא טובה, היא עדינה לא לדחוק. לעצור לקבל חיבוקים ולנשום עמוק. לדאוג להגיע לשיחה הזו עם פינוק או שוקו בצד.
לא לצאת ממנה עד שיצא לי הכל מהלב. אפשר לצעוק לו שיתן לנו להגיע למצב שבאמת פרקנו הכל
אבל יום אח"כ בעזרת השם תקומי עם 100% סוללה בנפש.

אמונה התבודדות ידיד נפש לדבר עם השם נפילות קרבת ה'
הצטרפו לוואטסאפ
מצאתן טעות בכתבה? כתבו לנו כאן
למאמר זה התפרסמו תגובות
תיבת תגובות

זה המקום שלך להביע את דעתך, סקרניות לקרוא :)

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר קול כבודה

טוען תגובות…

רגע, שקט פה מדי

דעתך חשובה — היו הראשונים להגיב על הכתבה