יצא לי לחשוב במהלך אחת ההתבודדויות השבוע . כזו התבודדות שבאתי אליה עייפה, ויצאו לי שרבוטי מילים שלא ידעתי בכלל אם יש בהם טעם.🫣 רציתי לקום וללכת אבל נזכרתי שהכי חשוב זו ההתמדה🙏❤️
ואז נזכרתי בבת שלי בת השנה וחצי שהתחילה סוף סוף לדבר. חיכינו לזה ממש🥹 והיא עדיין רק אומרת "אבאא" ו"אמא" בצורה מתוקה כזו שממיסה לנו את הלב גם ב 2 בלילה כשאנחנו קמים עם עניים טרוטות😵
"הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם, אִם יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים, כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בוֹ זָכוֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד" 💕 עם ישראל נקרא ילד שעשועים. את, ממרום גילך ,ילדת שעשועים של השם יתברך🤩 רבי נחמן, לפני 200 שנה כתב את זה בפירוש: שהדיבור שלנו גם אם הוא ברמה של ילד בן שנתיים! מתוק וממיס בעינו יתברך מאוד!🥹🍭
נכון שבעניי העולם את איזו אישה חזקה, בוגרת. 😉 אבל תמיד תהיי הבת שעשועים של השם יתברך, ותמיד הוא יתענג על כל מילה שלך😍🥹
אז אל תוותרי גם על המילים האלו כשיוצאות ככה🙏

אמונה התבודדות ידיד נפש לדבר עם השם נפילות קרבת ה'
מצאתן טעות בכתבה? כתבו לנו כאן
למאמר זה התפרסמו תגובות
תיבת תגובות

זה המקום שלך להביע את דעתך, סקרניות לקרוא :)

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר קול כבודה

טוען תגובות…

רגע, שקט פה מדי

דעתך חשובה — היו הראשונים להגיב על הכתבה