שידוכים זהו לא מרתף אפל- זהו פרוזדור שמוביל אל טרקלין החיים...

השבוע פגשתי שתי מנהלות שגרמו לי לשבת עם עצמי, להתכוון, ובעיקר
להתפלל... הגעתי לאיזשהו בית ספר בירושלים. אישה יקרה וחשובה
שעומדת בראשו ניגשה אלי, לחצה את ידי בחיוך ואמרה בכנות: “כל הכבוד
לך שאת לא מתביישת לכתוב את מה שאת כותבת ”...
“מתביישת?” “למה להתביש?” –”אני יודעת... לכתוב מה שעברת...”
למחרת פגשתי מנהלת חשובה אחרת, שאני אוהבת אותה בכל נימי נפשי.
“בשביל מה היית צריכה להיחשף? למה לקחת את הקוראות למרתפים
האפלים של ההיסטוריה שלך? מה רע בלכתוב בעילום שם?” שאלה באהבה.
“כדי אנשים יעשו שיעורי בית עם המסר שיהיה אמין”.
בכל אותו היום חשבתי לעצמי שהנשים הצדיקות הללו לא חוו עיכוב
בשידוכים על בשרן.
נכון, הייתי בשידוכים, ויותר מיומיים. אבל זה נגמר טוב ברוך ד’ וכשהסוף
מעודד בלי עין רעה זאת בשורה טובה שכדאי להשמיע ולהקריא לאלפי
משפחות ובחורות (!) עצובות בדורנו...
בחור או בחורה בשידוכים לא צריכים להתבייש! להיות בשידוכים זה לא
מרתף אפל!!! זה להיות בפרוזדור שמוביל אל טרקלין החיים.
טורי ילמד שאסור להתייאש מן התפילות גם אחרי הרבה רגעי משבר, גם
אחרי הרבה טלפונים בנוסח: “כשנגמרים האתרוגים בערב החג לוקחים את
מה שנשאר... תוותרו, תהיו ריאליים, מה זה משנה הרמה ...העיקר שיהיה
כבר משהו”.
ובכל זאת כשדבקים בגדולי ישראל ונשמעים לדעת תורה(ועוד נפרט ונספר
הרבה בעזרת ד’...) ואוספים תפילות הקב”ה לא נשאר חייב.
הבית המוקם יכול להיות קדוש ומתוק הרבה מעבר לכל הציפיות, והצאצאים
כשתילי זיתים עשויים להרוות בנחת. כי מי שבוכה בדמעות רוחניות לא
מפסיד. (...ומה לעשות...אם הייתי כותבת לכם את השורות הללו תחת שם בדוי הייתם פחות משתכנעים....)
ישבתי וביקשתי מהחונן לאדם דעת שיכוון את ליבי ועטי ואזכה לעשות לו
נחת רוח שיש בה מכובדות.
“עשה עימי אות למען אדע ולא אבוש”.
ואכן טלפון מרגש ביותר הגיע...
התקשרה אלי אישה ממרכז הארץ. זכרתי את קולה. החן המיוחד נשאר
בירושה מהסבתא התימניה.
הגברת הזאת קראה את הטור שלי, יצרה איתי קשר דרך המייל. היא
סיפרה שיש לה אחיינית מוצלחת ומבורכת בכל תחום חוץ מהתחום של
מציאת הזיווג. “היא יותר קרובה לשלושים מאשר לעשרים. לתימנים יש
שוק מאד מצומצם. לכל המשפחות שמסביבה יש בנות שיוצאות לשידוכים.
אני לא יכולה לדמיין מצב בו הצעירות מתארסות לפניה. אני רוצה שתבואי
לערב. שתהיה הופעה עם מסר ונבכה כולנו...”- סיכמה הדודה את השיחה.
הגעתי. המשפחה חמה וביניהן בחורה מדהימה מכל בחינה. היה שם כוח
של ציבור. אף אחת שם לא נכנסה מתחת לאיזה פוך. אמרנו את שמה בגלוי
ובתפילה אוהבת. היא לא הייתה נראית נבוכה. להיות בשידוכים זאת לא
בושה. יכולים להתבייש הסובבים עם ראש ולב קטן שלא מנסים לחשוב או
לא מתאמצים להתפלל.
ובכן, חלפו מאז 34 ימים. אתמול היא התארסה... שידוך נפלא!

טובי ברון (צייטלין) הופעות הרצאות בנושאים מגוונים ליצירת קשר: כתובת מייל: dvarimtov@gmail.co טל: 052-7145674