עמדתי במטבח ההוא חשופה וחסרת הגנה.
ושני אנשים שאני ממש אוהבת הטיחו בי את הסיבות המדוייקות למה היא עושה לנו את הסרט הרע הזה.
זה היה בתקופה שהראשונה שלנו התחילה את המסע, שימשיך לנו לאורך קילומטרים של רגש ובלבלות של החיים. היינו אז מדי צעירים לאתגרים כאלה (אל תאמינו לי....אין גיל מדי מתאים לכאפות.... . אבל אז, בימים ההם, הגבעול שלנו קרס מכל טיפת גשם) הורים לעוד כמה גוזלים, ניצבים בפני מצב שלא הכרנו, מגייסים כספים וזמן יקר שאין- לטיפול בילדה אחת ש"עשתה את הבחירות שלה". הילדים האחרים בבית באו בטענות- למה אנחנו משקיעים רק בה ואוהבים רק אותה.ההסברים שלנו שהיא צריכה עכשיו עזרה לא ממש עבדו והכאוס היה מתסכל. (ירחם השם, כשזה מחלה שמזהים במעבדה כולם מבינים לעומת רק "באג בהתנהגות"... וד"ל) . וכך עמדתי , באותו ערב, במטבח מוכר ואהוב, בסביבה שהרגשתי בטוחה ומוגנת ופתאום משומקום התחילה השיחה ההיא שריסקה אותי. שניים, אהובים ואוהבים, יקרים ללבי, שראו רק את ההתבטאות החיצונית של המשבר, את זה שהבת שלנו מדרדרת, וכנראה הם חשבו שיש להם את כל מסד הידע והרגש כדי לתת לי עצות ולעזור. כן. הכל היה מכוונה טובה, אבל זה היה בדיוק מה שנקרא "להרביץ בי מוסר". המטח החל. המטבח הפך עבורי לזירה כואבת של פיינטבול. המילים פגעו והשאירו סימנים כחולים בלב. שטפי דם של פגיעה ישירה.
"זה בגלל שאתם לא אוהבים אותה מספיק, כל הרבנים אומרים לאהוב, אם הייתם אוהבים זה לא היה קורה, תתנו לה יותר צומי, תקדישו לה יותר זמן איכות" וכן הלאה. עבר הווה עתיד של האשמות והתניות.
שנים, שנים לקח לי להתאושש מהפגיעה ההיא. לעצור את סחרחרת הביקורת וההאשמה העצמית, לעזור לעמוד השדרה הפנימי שלי לעמוד בחזרה על הרגליים ולראות את האמא הטובה והאוהבת שאני.
אז כדי להקל על כולנו, אספתי לכם מגוון ומקבץ סיבות ל"למה זה קרה אצלכם בבית". הכל מטוב לבי, ורק מתוך רצון לשפר ולעזור לכם ו"לחזק לכם את הנשומל'ה", כמו שאומרת ברכי, הבת שלי, שהיום קוראים לה בר והיא מחזקת לי את הנשומלה ויש בינינו (וגם בין השאר,ברוכשם) אהבה שאינה תלויה בְּדבר.
יללא תבחרו לכם שלושה ;
- *זה בגלל שלא הקשבתם לו
- *בגלל שהבית שלכם סגור מדי
- *בגלל שהבית שלכם פתוח מדי
- *בגלל שהגבלת אותה
- *בגלל שלא הגבלותותה מספיק
- *בגלל שהמורה הציקה לה
- *בגלל שהרבי פגע בו
- *כי המצב הכלכלי שלכם חנק, הילדים גדלו בחסרים
- *כי היה שם בבית כסף מפוזר על *הרצפה הילדים גדלו בפזרנות נוראה.
- *כי לא נתנו לו כל מה שהוא ביקש.
- *כי נתנו לו כל מה שהוא ביקש.
- *כי ראו אצלם מחשב
- *כי האבא שלהם מתפלל במניין המאוחר.
- *כי אוכלים אצלם גם כשרויות מתפשרות.
- *האמא שם לא מתפללת מספיק.
- *היא גם למדה באוניברסיטה.
- *אמא שלה עובדת בממד.
- *כי לא הביעו שם אהבה.
- *כי התעסקו שם יותר מדי עם טראומות ועם רגשות. הם מפונקים.
- *בגלל שאמא שלו הולכת עם פאה ארוכה.
- *נו זה כי הרשו שם בבית ללכת עם ג'ינס.
- *כי הערתם לה יותר מדי.
- *כי הרשו לו לדבר עם השכנים והם לא ממש מאותה קהילה אם את מבינה למה אני מתכוונת.
- *כי כל היום השקיעו שם בבית בקירות ובריצוף במקום בילדים.
- *כי הם גדלו ששה בחדר פיצפון, לא היה לילד שום מרחב.
- *כי לא היתה שם יראת שמיים.
- *כי היתה שם יותר מדי יראת שמיים.
ספירת העומר. תלמידי רבי עקיבא וכל זה. כל כך קל לא לנהוג כבוד זה בזה. לדרוך זהעל זה בלי כוונה.או אפילו עם כוונה טובה. לפעמים בלי שהשני מצליח לקום. בטח לא מיד.
תהיו טובים. זה לזה.
אל תחשבו שאתם רואים ויודעים הכל. וכמו שחברה שלי עטרה אומרת- "אם אין לכם משהו טוב לומר, מוטב שלא תאמרו דבר"
ספירה של אומר. לספור מילים , למנות אותן כמעות. יש שהן קונות שלווה ועריכות ימים (הטעות במקור) ויש חלילה שהן קונות לנו סיפורי קרצא ובר קפצא.
אמור מעתה
ספירת האומר.
ונון בית חשוב
לפעמים באמת יש סיבה ממוקדת לנפילות. אבל זה לא בהכרח מה שהשכנה הטובה אומרת לך. כי אם זה היה כזה פשוט ונוסחה חשבונית ברורה - אז החיים היו ממש פשוטים. קצף של סימנים מתמטיים ותצאה ידועה מראש.
אל.
זה המקום שלך להביע את דעתך, סקרניות לקרוא :)
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר קול כבודה
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה — היו הראשונים להגיב על הכתבה
הגיבה:
הגיבה: