מה אני עושה עם הילד הזה ?! הוא לוחץ לי על כל הכפתורים שמוציאים אותי מהכלים!

כמה מורכב ומאתגר היום להיות אמא.

ובמיוחד שהמשפחה והיחסים בתוכה הם מרכז חיי. אני כל כך רוצה להיות אמא טובה, רגועה, מכילה ושמחה.

זה כל כך חשוב לי. ומאוד לא פשוט.

בדורנו יש התפתחות רבה בכל התחומים. אנו מבינים היום שהעולם הולך לכיוון מאחד, לכיוון הוליסטי. יודעים שיש קשר בין עניינים שונים כגון: גוף ונפש. מצב רוח ולמידה. שעות שינה ויצירתיות. תזונה ומחלות ועוד.

וגם אצלנו האמהות ישנה כיום הבנה ומודעות רבה, שכדי לחנך את ילדנו ל"דור ישרים יבורך", יש לשים דגש רב להיבט הרגשי-הנפשי שלו. כמו: כמה חשוב שיהיה שמח, שיקבל את כל החום והאהבה והתשומת לב שצריך, שיהיו לו חברים שאוהבים אותו והוא אוהב אותם, שיהיה לו ביטחון עצמי, שיביע את אשר על ליבו ולא ישמור בבטן. שיעריך את עצמו וכד.

הילדים היום מקבלים מאיתנו את הלב. אנחנו מרגישים אותם והם מרגישים אותנו. יש לנו שפה מיוחדת איתם. הרבה מגע, חום, מילוי הצרכים שלהם באופן האופטימלי.ואנו ההורים משקיעים רבות בהתבוננות והעלאת המודעות איך לתת עוד ועוד לילדנו.

בד בבד עם עליית המודעות, ובעצם עם ההזדהות שלנו עם רגשות הילד שמולנו, הלכו והתערפלו הגבולות בינינו. אנו מוחלים מהר על כבודנו, מגמישים גבולות בקלות, מעלימים עין מחוסר ברירה. מסבירים ומסבירים ומאיימים ושוב עד ש...זה באמת עובר כל גבול.

ואז. אז באה ועולה (או נאמר משתלטת עלינו) האמא הכועסת.

שעם כל הכבוד - לא ממש עוזרת. ואז את מנסה שיטות שונות של פרצופי אכזבה, עלבון ונקמה. צעקות ואפילו מכות, שלא נדע.

מתעמתת עם הילד ראש בראש ובכלל לא תמיד מנצחת.אאוטש.

אז מה עושים?

אולי את מאלו הרצים לטיפולים רבים ומגוונים, וקבוצות להנחיית הורים, שולחת את הילד להמון "חוגים". כועסת על הרב,הבעל  או המורה ומוצאת מורים פרטיים.ומחפשת תמיד עוד מכונים ואבחונים.

או שאת מאלו המתייאשים. 'נו, אלה החיים', 'אולי זה בגלל מעשי הרעים', ובמקרים רבים חותמת 'הכל מאת האלוקים'.

אז מה  נכון? הרי הכל הרי מושגח ומדויק ומכוון עד אינסוף…אז בואי תשמעי חידוש!!

קיבלת עכשיו מתנה. מתנה גדולה גדולה. כן ממש עכשיו שהעצבים עולים לך מהלב לראש ומאיימים להשתלט על כל חלקה טובה. עכשיו יש לך הזדמנות ! קיבלת את האות להתחיל בהתבוננות.

לדוגמא, כשעולה רגש חזק של כעס. נשמי, עצרי וחשבי בכנות, ממה באמת הכעס נוצר? מהילד החמוד והפעיל שמולי או מאזלת היד שלי. מהכח שיש בילדי או מהעייפות שהצטברה אצלי. מהמילים שהילד זורק או מהבלבול שלי בין הרצון להשאר חברה שלו לבין לחנך אותו.

כשתתחילי להסתכל מגבוה ובבירור על מהלך העניינים, מהר מאוד תגלי, שזה נושא שלא פתור אצלך,זה הכעס שלך על עצמך שיוצא מולם.זה החוסר אונים שלך שהופך להרמת יד.

זאת את הילדה הקטנה שהפכה לאמא, ככה כמעט בלי הכנה ועכשיו את צריכה להיות לאות ולמופת ולתת דוגמה. ורגע גם כמובן -  להיות חברה. לא פשוט בכלל !!

הנה לסיום כמה רעיונות להרגעת הרוחות ולקירוב הלבבות.

1. מחשבה - להתבונן בתוכי, בלבבי,ולזכור שיש שם ילדה קטנה שצוחקת מפחדת, כועסת ובוכה. לתת גם לה מקום. וזמן. לשוחח איתה לעומק. ואפשר ורצוי בכתב. ואחר כך לתת לה לשוחח עם האמא הטובה מכולם (זו גם כן את) שתמלא את כל בקשותיה.
2. דיבור - עם בן הזוג הילד או הילדה- בארבע עיניים על הרגש שלי ושלו, מה טוב ונעים ומה באמת רוצים.
3. מעשה - פעולה טובה לעצמך. לתת לילדה שבך להשתחרר.

אהבתם? התעצבנתם? יישמתם? יש לכם שאלות? מוזמנים לכתוב לי..ושתדעו רק שמחות.