ברוב החשך על אור
והרוח חורפית
כמו מוות, יבשו העלים.
ניצן כה זעיר
החל לבצבץ
בעוד כוחותינו דלים.
הוא השריש במיצר
וחיפש אור חמה
בטרם השחר הפציע.
כמו חיוך על פניי
שטופות הדמעות
אחרי שדפקו להודיע
וניצנים פה נראו
הם הגביהו ראשם
כי שמעו את קולו של התור
וגם כשהארץ
רעשה, אז ידעה
גדולת הדרו של הדור
וכשהרוח עזה
היא פורצת סדקים
בסיחרור של רצוא ושוב
והמוות הרב
לא ימית ניצנים
כמצוות "ויחי יעקב"
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר קול כבודה
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה — היו הראשונים להגיב על הכתבה
הגיבה:
הגיבה: