מזעזע: יום כיפור לא מכפר על ניכור הורי | מכתב מאב מנוכר

אני אבא גרוש מזה 30 שנה.

עברו כמעט 24 שנים מאז שפגשתי את הילדים שלי, הקשר נותק וכך גם תינור החמצן של החיים שלי.

כשהילדים שלי היו בני 10 ו-12 וראיתי שהם מתחמקים מלהגיע למפגשים ולשמור איתי על קשר יום-יומי, כתבה העו"סית המטפלת בתיק המשפחתי, שהילדים מסרבים להיות בקשר עם האבא, והיא ממליצה לי בשל כך, לכתוב להם מכתבים.

שפניתי לשופט בשם ג' (הפרטים שמורים במערכת)  כדי לקבוע לי הסדרי הראיה , הוא גם קבל את החלטת העו"סית ואמר לכתוב מכתבים בלי לקבוע לי הסדרי ראיה חוקיים.

גם כאשר התחננתי לו שאני מעוניין להיום אתם בקשר על מנת לתת להם אהבה וחום ולהיות חלק בחינוכם לתורה וליראת שמים, הוא לא התייחס לבקשתי וכך נתנו לאימא להרחיק את הילדים ולהשניא אותי עליהם.

לא להיות בקשר עימי מזה 25 שנה.

היום הבן שלי בן 35  והבת בגיל 31 שנה. הם אנשים בוגרים וחופשיים לעשות כרצונם ועדיין, מושפעים ולא יוצרים איתי קשר, אפילו קל.

אני זועק מכאן מנהמת ליבי, עד מתי מערכת המשפט תיתן יד לדברים כאלו? ההשפעה של הניכור בגיל הקטן, השפיעה עליהם כך שגם כיום הם לא מחפשים שום קשר איתי או חוששים מלצור אותו, מתוך פחד לפגוע בצד השני.

עם השנים מלאות הסבל, הכרתי הרבה הורים שלא רואים את ילדיהם מתוך הניכור שנקלעו אליו, הם נכנסים לדיכאון ואפילו חלילה חושבים לשלוח יד בנפשם. אף אחד לא מודע להתעללות הנפשית שהם עוברים ולנזק העצום שיש לילדים האלו שגדלים ללא אחד ההורים, רק כי הם מושפעים מדיבורים וסטיגמות שאינם מהווים בסיס להורות האוהבת המפעפעת בלב ההורה.

עקב הסבל שעברתי לא חשבתי יותר להתחתן. כיום אני בן 75 שנה, הילדים גדלו ולא יוצרים קשר עימי ואני לא יודע אם אסיים את חיי ולא אצליח לראות אתם לעולם

בערב יום הכיפורים, כשהלב מבקש למחול ולהרפא אני רק רוצה לשאול: מי יתן את הדין על ילדים שנפשם נפגעה מהמרחק מאביהם? מי יתן את הדין על הלב של אבא ששואל את חייו למות?

אני רואה שהאתר שלכם עוסק הרבה בנושאי חינוך וקשר בין הורים לילדים ובין אדם לעצמו ומבקש מכם, אנא הרימו את הכפפה להעלות את המודעות לקושי של אותם הורים וילדים שהחיים שלהם כאובים עד בלתי אפשריים.

בתפילה לשנה טובה יותר וגמר חתימה טובה לכולנו

דוד א.