זעקות השבר מיום חמישי בבוקר על גבול רצועת עזה לא עוזבות אותי...וזאת שנצרבה בליבי היא הזעקה של רייצל אימו של הרש ז"ל, מודה שאחרי שליבלוב שלי נעלמה ל-10 דק' בשבת האחרונה, הסתובבתי כמו משוגעת במושב מבית לבית וחיפשתי אותה, קיבלתי אגרוף חזק בבטן על כל אותן אמהות שכבר שנה מאבדות אט אט את השפיות ואת האמונה למצוא ולהשיב את ילדיהן חיים או מתים😢
חשבתי וחשבתי איפה החלק שלי בסיפור ובאחריות הלאומית לאותן אמהות, קשה לי לכתוב את זה אבל בכנות מוחלטת חוץ מלכאוב איתן בלב פנימה לא פעלתי בעבורן...
כאחת שמכבדת את ההפגנות אך באופן אישי מתנגדת להן... בחרתי לפעול באמונה שקרובה לליבי, מנסיון החיים הקצר והמורכב שלי ראיתי ישועות "כי אתה שומע תפילת כל-פה"
עמדתי בלילה לתפילה מכוונת מטרה ובלב שבור, ביקשתי והתחננתי על אותה אמא "תמציא לה ישועה"
הבשורה הקשה הבוקר היא כאב עצום שאין לו גבול... אך מנגד זו גם ישועה לאמא זועקת
ואובדת😓
בחרתי לשתף בעבור כל אותם
חטופים שעוד ניתן להציל ולהחזיר בחיים.
"כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו"
בשורות טובות❤️🙏🏻
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר קול כבודה
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה — היו הראשונים להגיב על הכתבה
הגיבה:
הגיבה: